דאגה עצמית - גם בחופש הגדול

החופש הגדול מאד כבר כאן וההאטה מאד מורגשת אצלי. הג'ינגול של הילדים במסגרות שונות ומתחלפות תופס הרבה מזמני, יש פחות פניות לעבודה והראש פחות פנוי לקדם פרוייקטים גדולים, שיושבים על שולחני כבר זמן מה ומחכים לתשומת ליבי. אני עובדת באינטרוולים, מגניבה פה שעה ושם שעה לעבודה, מסיעה הרבה, מכינה הרבה מאד ארוחות, דואגת לא מעט, משתדלת לנצל את הזמן כדי להיות עם כל אחד מהילדים בנפרד, בזמן איכות, וגם: מדי יום מהרהרת בשאלה - האם דאגתי גם לעצמי?

באנגלית זה נשמע כל כך טוב (כמו כל דבר באנגלית): Self Care אך התרגום לעברית: דאגה עצמית, ישר לוקח אותנו למחוזות של אגואיזם, נרקיסיזם, מחשבה רק על עצמי. אבל הרעיון הוא שדאגה עצמית היא לא מותרות. זוהי דרך לתחזוקת הנפש. גם (ואולי במיוחד) כשיש עומס, בלאגן, רעש, חום, חוסר שיגרה ותחושה של טירוף – אנחנו עדיין שם!   וחשוב שנדאג לעצמנו לא רק בשבילנו, אלא כדי שנהיה טובות גם עבור הסובבים אותנו.

הגדרתי לעצמי שבכל יום אני עושה משהו שהוא למען עצמי.

משהו שמשמח אותי, שמטעין אותי, שמרחיב לי את הלב, שפשוט נותן לי שקט, או משהו טוב לצפות לו. כל דבר שיכול לתרום לתחזוקת הנפש שלי - הוא חשוב וראוי. כי דווקא כשהילדים בחופשה, והיציאה מהשיגרה כל כך משבשת, חשוב לי לזכור את עצמי. והזמן הזה לעצמי – הוא סופר חשוב לי. Me Time. אני ועצמי. זו יכולה להיות שעה לאורך היום, בוקר ביום, או בכלל משהו שאינו נמדד בזמן או כמות, אבל עושה לי ממש טוב.

אז הנה כמה רעיונות לדברים שאני משתדלת לעשות מדי יום:

1)     לכתוב. זה יכול להיות כתיבה אינטואיטיבית, בהזדמנות הראשונה בבוקר, כשאני שואלת את עצמי את אחת מהשאלות הבאות: "איך אני מרגישה הבוקר?" "מה חשוב לי לעשות / ליצור / להיות היום?" "מה יאפשר ליום הזה להיות טוב עבורי?" "מה אני צריכה עכשיו?" ופשוט כותבת (תמיד במחברת יפה, שעושה לי חשק לפתוח אותה). זו יכולה להיות גם כתיבה להשראה, או כתיבת סיפורת או כל דבר אחר שאני עובדת עליו. עצם הכתיבה מחברת אותנו לעצמנו ומשחררת דחיסות. היא מאפשרת פורקן תחושות, מנקה אותנו מבפנים, ומשהו בחיבור הזה בין הראש, לרגש, ליד הכותבת – פשוט עושה פלאים.   בימים דחוסים כל כך, זה ממש חשוב בעיניי ואני לא מוותרת על זה באף יום.

2)     לשלוף קלף. טריק עתיק לחיבור פנימי. למי שקשה עם הכתיבה, לשלוף קלף יכול מאד לעזור. לאחרונה, התחדשתי בקלפים מקסימים, ואחת לכמה ימים - אני שולפת מהחבילה קלף, עם איזשהו ערך וכותבת לעצמי מה אני מרגישה ביחס לזה, איפה זה פוגש אותי, האם ומה אני מתכננת לעשות בנושא, וכדומה. זוהי דרך עקיפה, עם גירוי חיצוני, להתחבר פנימה ולעשות שם איזשהו בירור, ולעיתים, בנושאים שאף פעם לא נתתי עליהם את הדעת. ויש בזה משהו מעניין! כמו פגישה חדשה עם עצמי.   תנסו?

3)     לשתות קפה ב"דייט" עם עצמי נסי לא לקחת את הקפה (שם קוד לכל דבר שאתן אוהבות לשתות) to go, תוך כדי סידורים, ריצות, הסעות וכו'. השתדלי שכוס קפה אחת ביום תהיה מחוץ למשרד, מחוץ לבית, מחוץ למוכר. זו הזדמנות גם לצאת להתאוורר, לשתות קפה מחוץ לבית, ובעיקר בעיקר – המטרה היא להיות בתשומת לב ולהתענג על הקפה. קפה לבד עם עצמנו – זו הפגישה הכי טובה שתהיה לכן. באחריות!

4)     שיחה / מפגש עם אמא, עם חברה או עם מישהו חדש, שלא הכרנו קודם. קשרים עם אחרים מזינים אותנו, תורמים לנו, ומרגיעים אותנו. חשוב ממש לקיים שיחות טלפוניות עם מישהי שאוהבת אותנו באמת (אמא או חברה טובה), להיפגש עם מישהי שיקרה לליבנו, מישהי שמצחיקה אותנו או מקלילה את המצב, או להשתייך לאיזושהי קהילה שיש בה הכלה והקשבה. כי לפגוש אנשים, לשים לב לתנועה, להיות חלק ממשהו שהוא מחוץ לאוטומטים ולהרגלים שלנו - מפתח אותנו. ושיחות עם נשים אחרות, תמיד מחזקת ותורמת.

5)     תנועה יומית אם אתן רשומות לשעור אירובי, ספינינג או יוגה זה מעולה, אבל לא חייבים ללכת לשיעור, ולא מוכרחים לצאת להליכה או ריצה של שעה, כדי לנוע. אפשר לעשות כמה תרגילים לבד בבית, לצאת לריצה או הליכה קצרה של רבע שעה, עם מוסיקה טובה באוזניים, או לעשות כל תנועה אחרת (ריקוד ספונטני למשל), שלא דורשת מיומנות מוגדרת. עבורי זהו בראש ובראשונה זמן לאיוורור המוח, והגוף מתאוורר ונע תוך כדי, מה שתמיד מסייע, מעצם האדרנלין המופרש לנו לדם. 

6)     צלמו בכל יום משהו יפה תשומת הלב והחיפוש אחר היופי, המיקוד בטוב ובנהדר שסביבנו (במיוחד בתקופה קשוחה, שלא הכל בה באמת נהדר תמיד), היא חשובה מאין כמוה. ואנחנו כבר יודעות שטוב מזמן עוד טוב, והפוקוס שלנו על מה שעובד ויפה ונעים, ממגנט לנו עוד מזה. חוצמזה, שבסוף החופש – יהיה לכם "אלבום" עם תמונות השראה יפות שתוכלו להיזכר בהן ולטפוח לעצמכן על השכם שצלחתן את החופשה בגבורה, תוך כדי איסוף רגעים יפים.

7)    חמלה עצמית כתבתי על כך כאן, ונדמה לי שעכשיו זה זמן מצויין להזכיר את זה לעצמנו. החופש הגדול מאתגר ומזמן לנו רגעים לא פשוטים של החלטות בין הזמן שלנו לזמן עם הילדים, בין ההספקים שלנו לבין הצרכים של הבית והמשפחה, בין חוסר השיגרה, לרצון לשמור על איזשהו צלם של רוטינה טובה... לא פעם, תוך כדי השיח המתמיד הזה בינינו לבין עצמנו, עולים קולות ביקורתיים, לא חומלים, מעין שיח פנימי קשה ולא נעים. אז זוהי תזכורת לנקוט כלפי עצמכן בחמלה עצמית. להציע לעצמכן קול אחר. קול שהוא אכפתי, סלחני, מרגיע ומקבל. אתן יכולות לומר לעצמכן משהו כמו: "הכוונות שלי טובות", או: "אני עושה הכי טוב שאני יכולה" ולנהוג בעצמכן בידיים רכות, בתנועות חומלות, ובמילים עדינות יותר, כפי שהייתן עושות כלפי הילדים שלכן או מישהו שאתן אוהבות מאד - בסיטואציה אחרת.

8)     לפנות זמן לתחביב שאנחנו אוהבות שעה בשבוע – נסי לפנות לעצמך זמן לעשות משהו שאת אוהבת: לקרוא, לצייר, לעשות קרמיקה, לסרוג, להכין צמידים מחרוזים, או כל דבר אחר שאתן אוהבות. ביצירה יש משהו מרגיע, שמחזיר אותנו ל- center שלנו ומפיג לחצים. שווה לנסות! ואם כבר, אז הנה כמה המלצות קריאה שוות שנכתבו כאן בעבר. 

9)     לאכול-לשתות-לישון המשולש הקדוש! כמה חשוב לישון טוב, לדאוג לעצמנו לשינה איכותית (גם אם היא קצרה), לאכול אוכל מזין ולשתות (מבקבוק יפה ומזמין – ממש יכול לעזור לנו לעמוד במשימה הזו). שמה לכן כאן כמה מתכונים ממש קלים וטובים שיוכלו לסגור את הפינה עם אוכל ביתי, טעים וטוב.

10)  מי יבוא לעזרי? חברה שיכולה להחזיר לנו את הילדים מחוגים, בעל שיכול לעשות במקומנו את הקניות בסופר, סבא וסבתא שיכולים לשמור על הילדים או כל סיוע אחר שיכול קצת להוריד מאיתנו ולאוורר את תחושת הדחיסות והתסכול מחוסר ההספקים – הוא מבורך. בואו לא נתבייש לבקש.

דאגה עצמית היא חשובה תמיד, אך בקיץ - היא חשובה במיוחד. נסי לעשות בכל יום, דבר אחד מכל אלה. עצם פינוי הזמן למשהו שהוא עבורכן – הוא כל כך מרומם וחשוב. וחשוב לזכור שלדאוג לעצמנו זה לא בהכרח אינסטגרמי ומושך. לפעמים זה גם להגיד "לא" לכל מיני יוזמות או לאנשים אחרים, ולומר יותר: "כן" לעצמי. החיבור לעצמנו וההקשבה הפנימית הזו – הם הכי הכי חשובים.   אז מה תיישמי מכל הנ"ל? מה "דיבר" אליך הכי? ובמה תתחילי?