המלצות קריאה לחגי תשרי

רציתי לכתוב בכותרת: "המלצות קריאה ליום כיפור", אלא שלא כולן באמת קוראות בכיפור, ואיך שלא יהיה - ההמלצות האלה טובות גם לחופשת סוכות הארוכה, וגם לכל יום אחר בשנה. בחודשים האחרונים קראתי 4 ספרים מצוינים, שבא לי לספר לכן עליהם. אז קבלו:

להיוולד מתוך מגלשה ירוקה / עינת נתן

אני כל כך לא אוהבת ״להרוס״ ספרים עם אוזניים קטנות בפינות, כאלה שיזכירו לי לחזור לפרק מסוים שהיה משמעותי עבורי, או משהו שרציתי לחלוק עם הבנות באימון הקבוצתי, או קטע שרציתי להקריא לתומר. אבל זה היה בלתי נמנע.

אז התחלתי עם אוזן אחת קטנה, אבל עד מהרה כל הספר התקפל לו, מלא אוזניים קטנות מלמעלה ומלמטה, מסמנות לי נקודות חשובות ופרקים שנגעו לי ללב ויזכירו לי לחזור אליהם.

מצאתי ש-״להיוולד מתוך מגלשה ירוקה״ (שם שלא עושה עימו חסד, בעיניי. היא לא כל כך מזמינה לקריאה, לטעמי ויוצרת ציפייה למשהו אחר לגמרי, פחות טוב ממה שהוא באמת!), הוא ספר אישי בהרבה מקודמיה של עינת נתן. ספר שהוא יותר סיפורי ופחות הדרכתי, המערב אנקדוטות מחייה של נתן ומחיי ילדיה ובעלה. היא חולקת את מחשבותיה ואת משנתה, וגם כותבת סיפורים על ילדותה ועל אמה שאיננה ועל חסרונה.

ולמרות שהספר הזה הוא אישי שלה, זה הספר של כולנו. הספר של האימהות.

זו תזכורת למה חשוב באמת בחיים.

זה פוקוס על מה שכדאי לשים לב אליו (אהבת אחים, זמן איכות, דקות של חולין לתשומת לב ועוד ועוד). זה זרקור על שלא הכל תמיד הולך חלק וטוב ופשוט בבית עם הילדים, גם אם זה אצל מדריכת ההורים הכי מפורסמת ומקסימה שיש, ובכך ניתנת פרספקטיבה ומעט נחמה. לטעמי, הספר מנרמל את חווית האימהות והוא פשוט הילך עליי קסם:

הגודל שלו (קומפקטי, בול בגודל האופטימלי ועם כריכה קשה), המשמעות, הסיפורים הקצרים, הקטנים - שהם גדולים מהחיים, ומעוררי הזדהות, וגם מספקים איזה יצר של מציצנות לחייה של עינת, שגרמו לי לסקרנות ולאהבה יתרה…

כאמור, קסמו של הספר - בסיפורים הקצרים.

זה בדיוק התאים לי לתקופת החופש הגדול, לצד תקופה של עבודה אינטנסיבית. רציתי לקרוא ולצלול למשהו ״קטן״, אך בעל ערך. משהו משמעותי, שלא סתם יבזבז את זמני בקריאה חלולה וזה היה בדיוק זה. הספר עמוק, מלא תוכן ומעורר הזדהות. ובשל ההנאה השלמה שהפקתי ממנו, קניתי אותו גם ללא מעט חברות יקרות שלי, כאלה שאני אוהבת במיוחד.

כתב כמויות / ורד גלאון

ראשית, נמשכתי אל הספר המקסים הזה, כי גליה דור המליצה. ומה שגליה ממליצה עליו' בדרך כלל מתחבר לי טוב.

שנית, הזיקה לעולמות הפרטיים ״שלנו״, כאנשים העוסקים בתחום הבניין, עוררה את סקרנותי לקרוא. כתב כמויות הוא משהו שאני מכירה מקרוב הודות לעבודתו של האישלי, תומריקו.

יסמין היא אדריכלית. רווקה ובלי ילדים "מבחירה ומרצון". היא עוזרת בגידולם של ילדים שאינם שלה ונקראת לדגל כדי לבנות את ביתו של האקס שלה, יוחאי. אני לא רוצה להרוס לכן, אז תוכלו לקרוא על עבודתה המעניינת, על האינטראקציות שלה עם לקוחות ובעלי מקצוע, על שיחותיה אצל ארנון הפסיכולוג, על ניסיונותיה לקיים מערכת יחסים זוגית ועל מה שעובר בנפשה תוך כדי. האם היא תצליח לצאת מבדידותה הנצחית ולצלוח לזוגיות נורמטיבית?

ותוך כדי היו שם לא מעט דיאלוגים שובי לב, מדויקים ונוגעים. שיחות נוגעות ללב עם ילדים, דו שיח זוגי מרגש ואותנטי, ובכלל, לקרוא על בחורה שקשה לה להתמסר למערכת יחסים, ושלא רוצה ילדים מבחירה - זה לא מהדברים ששומעים או קוראים עליהם באופן תדיר, וזה היה מסקרן ומעורר עניין.

הספר לא חף מפגמים: היו ארועים שלא הצלחתי להבין ונראו לי תלושים מהמציאות. משפטים שלמים בערבית - שחבל שלא היה תרגום עבור מי שאינו דובר את השפה, מערכות יחסים וקשרי עבודה שנפרשו בעלילה, אך לא קרה איתם כלום בסופו של דבר, ולא היה ברור מה תפקידם לקידום העלילה. ובכל זאת… אהבתי אותו מאד ולא רציתי שיסתיים. הוא היה קריא וזורם, וקצת שונה בעלילתו מהדברים הרגילים. ממליצה לכן בחום.

המטבח האחורי & פילים בגינה / רומית סמסון

רומית סמסון, זוכת פרס ספיר על ספרה "המטבח האחורי", היא כישרון מהלך. היא כותבת בצורה עדינה ומופלאה, מיטיבה לתאר סיטואציות, יורדת לפרטי פרטים (בצורה לא מייגעת), ובוראת דמויות שלמות ושובות לב, שנקשרים אליהן בלי מאמץ, על אף המורכבות שלהן.

שני הספרים - שלשמחתי הרבה התברברו כהמשך האחד של השני - כתובים בקצב אחר לגמרי: עלילתו של הראשון כתובה באיטיות ונרקמת בהדרגה, ובהזדחלות ויש בזה משהו כל כך עדין ויפה, לראות שכך נרקמים קשרים. בעקביות ובנחישות, ולא כמו שאנחנו רגילים בתרבות שלנו, שהכל קורה מהר וחטוף ואינטנסיבי ומיידי. בספר הראשון דרושה מעט סבלנות, כי לא קורה שם הרבה, על אף שקורה המון.

הספר השני, לעומת זאת, כבר יותר קצבי. הוא מתחיל מיד באיזשהו מצב נתון, שגורם לגבות שלנו להזדקר עד התקרה, וכאלו תגובות יהיו לאורך כל הספר - של תמיהה והפתעה, הלם והשתאות. קורות לאורכו המון התרחשויות, והוא נע אחורה וקדימה על ציר הזמן, מרגש וכתוב סוחף ובוירטואוזיות מיוחדות, שמאפשרת ללמוד בכל דף בספר עובדה חדשה שקורית / קרתה ושתורמת לעלילה.

בכיתי לא מעט בספר הזה. על שני כרכיו. היו בספרים הללו כל כך הרבה סיטואציות אנושיות שהרטיטו את ליבי. כל מיני ניואנסים ותיאורים על יחסים בין אישיים, שהיו מדוייקים, אמינים ונכתבו באופן נוגע ללב.

הדמויות הראשיות - אלעד ושירה - היו נפלאות. הם הסתובבו איתי, בדמיוני ובמחשבותיי ימים ארוכים. תוך כדי קריאה, אבל גם הרבה אחרי שהקריאה הסתיימה והיה לי ממש קשה, עד בלתי נסבל, לחשוב שזהו. הם כבר לא יהיו חלק מעולמי ומחיי ברגע שסיימתי לקרוא.

הספר עוסק בסוגיות נפיצות במציאות הישראלית: הלם קרב, התמודדויות של ילדים ומשפחות ושל אנשים שחזרו מהמלחמה - לא אותו הדבר. רשויות מקומיות, פוליטיקה, מאבקי כוח וקונפליקטים, חיי יום-יום קטנים ופשוטים, עניינים שבלב, אהבות - כמובן, מזכירות, מעט מתח והרבה אינטימיות ויחסים בלתי אפשריים שנבנים למרות ועל אף.

המלצתי לאחותי לקרוא את הספרים גם כן, והיה לי כייף באופן מיוחד שיכולנו לחלוק חוויות ורשמים בזמן אמת, תוך כדי קריאה ולעבד את החוויה כשסיימנו.

אז כמה אני מקנאה בכן מ-1 עד 100 שהקריאה בשני הספרים הללו עוד לפניכן?

הו, כן. בהחלט. ירוקה מקנאה!

רומית סמסון היא כותבת רגישה ומיוחדת, וכמה רווח לי כשהבנתי שהיא עובדת על ספר נוסף ושיש למה לצפות!

מאחלת לכן צום קל, חופשה מהנה וקריאה מתגמלת. וכמובן, שאני תמיד שמחה כשאתן כותבות וממליצות לי על ספרים נוספים, ששווים קריאה. מודה לכן מראש ♥