המלצות קריאה חורפיות ונהדרות

פוסט ההמלצות הקודם שלי היה יותר סקירה - לעיתים מסויגת - על הקריאות שלי בעת האחרונה. אבל הפעם, אני ממליצה בחום ומכל הלב על הספרים שקראתי.

את חלקם התקשיתי ממש לסיים והם התהלכו איתי במחשבות עוד הרבה אחרי הקריאה. נראה לי, שזה מדד משמעותי להצלחה ולהנאה שהביא עימו הספר. אז ככה:

במחילה מכבודה של אשת המערות/ אופיר טושה גפלה

אוריאל, אביו של דני נעלם לפני כעשור, אבל לא ברור למה, ולאן, ומה עלה בגורלו. הספר מתחיל מנקודת מבטו של דני, שמקבל טלפון ממוסד פסיכיאטרי בלונדון, בו הוא מתבשר שאביו התאשפז שם ימים ספורים קודם לכן, ואז שם קץ לחייו. יחד עם אמו, רונית, הם טסים ללונדון ומנסים להבין מה אירע לו כל השנים, מה קרה בימיו האחרונים ולהביאו לקבורה ראויה. הם מקבלים מחברת אותה כתב האב, ודני מפענח את כתב היד הסבוך ומגלה מעין יומן שהשאיר אחריו האב עוד לפני העזיבה שלו את הארץ. מרבית הספר מביא לנו את דפי היומן של האב, פרושים לפי חודשים.

אז נכון, שהנושא של אדם נון קונפורמיסט, הקורא תיגר על המערכת, ומקשיב לקולו הפנימי שלו בלבד, תוך התעלמות מהמציאות, מסביבתו הקרובה, ממחויבויות החיים, מאחריות וכו' - היא כנראה לא משהו שעוד לא קראנו. ובכל זאת, מעניין להבין איך השתלשלו הדברים.

האב הוא דמות מובסת, גאוותנית, עם אמת אחת, והתעלמות בוטה מהמציאות ומצורכי החיים. הוא קורא תיגר על כל המערכות (התעסוקתית, הכלכלית, המשפחתית…) ועולה כאן גם פן פסיכולוגי, של בעתה מזקנה, והפחדים שמנהלים אותו סביב זה, ובסוף מתממשים לגמרי.

הסיפור כתוב היטב, הדמויות משכנעות, העלילה מסקרנת והספר הזה מתוק - בהרבה מובנים. הוא גם קומפקטי וקל לנשיאה, ונעים שיש קריאה איכותית כזו, שאפשר גם לסחוב בקלות בכל תיק (גם בחו״ל), ולהנות ממנה.

למרות שהסוף ידוע, עדיין מעניין להבין מה מוליך בנאדם וגורם לו לעשות מה שהוא עושה.

הרגשתי מחנק בגרון, כמו טבעת מתהדקת, כשהאב עשה או שקל לעשות מהלכים מסויימים. הרגשתי את הדוחק והצמצום הכלכלי.

הסיפור פשוט כתוב טוב והקריאה בו קולחת, מה שסיקרן אותי ועורר בי רצון לבדוק גם ספרים קודמים של טושה גפלה.

מי קראה משהו שלו ויכולה להמליץ? כתבו לי.

בואי אצלי, דוקטור / מירה מגן

איזה ספר נפלאאא! אני כל כך אוהבת את הכתיבה הרהוטה של מירה מגן, את הדמויות שלה ואת העולם שהיא בוראת.

בספריה של מגן, אפשר ממש לדמיין את הסיטואציות ולראותן כמו סרט מול העיניים…

נושא הספר לא קל: מחלקה אונקולוגית, מקרים סופניים, פציינטים שסובלים, חלקם מתים והתמודדות הסביבה הקרובה וזו של הרופאים עם כל זה.

אבל כל המסביב והקשרים של גיבורת הספר עם מטופליה, מובאים כאן במלוא העדינות והרגישות שמירה מגן כותבת בה - מעוררת כבוד והתפעלות.

גליה, או ד״ר אושרי, בשבילכם, היא דמות מהממת. היא רופאה המטולוגית, דתייה ובזוגיות עם ד״ר ענר, רופא בכיר במחלקה, אלמן ואב לשתי ילדות קטנות.

היא רופאה טוטאלית, מטפלת במסירות בחולי סרטן ואישה מלאת חמלה ורוך. ידה בכל - לכולם היא עוזרת: דודה נפלאה, אחות טובה, בת זוג שמשתדלת להיות נוכחת, כנה מאד, רופאה טובה לחוליה. הדיאלוגים שלה עם הילדים (רננה של אחותה, הבנות של ענר) - כבשו את ליבי.

באופן לא לגמרי מובן, גליה נמשכת משיכה לא מוסברת לדויד, אביו של עציון - הפציינט שלה, ובאותה נשימה - נמשכת גם מאד לבן זוגה האלמן, באופן ברור והגיוני. היחסים שלה עם שניהם מתוארים היטב והפרדוקסליות, האמביוולנטיות ביחסים, מובאים כאן בצורה משכנעת ועדינה. היא מאד כנה עם שניהם, מה שיוצר כלפיה אמפטיה ואהדה.

יש תמיד משהו מאופק בכתיבה של מגן.

משהו מעורר כבוד כלפי הדמויות שלה.

הכתיבה שלה מתובלת תמיד בפסוקים מהתנ"ך, מהלכות ומעולם הדת, אבל הדבר נעשה בעדינות שיא ובצורה יפהפייה. שובת לב.

הספר הזה נגמר לי יותר מדיי מהר, למרות שהשתדלתי להתקמצן על הדפים ולקרוא לאט לאט. נהניתי ממנו כל כך!

דמעתי, התרגשתי, הוקסמתי ובעיקר - התקשיתי להיפרד.

נקודת מבט / ריקי עצמון

שנים שאני עוקבת אחרי ריקי עצמון, אדירכלית מוכשרת, בעלת יד טובה ליצור דברים יפים, ועין טובה לצילום. אל הספר שלה נחשפתי באינסטגרם וביקשתי ממנה לשלוח לי אותו (לא ממומן, אלא מפורגן באהבה!)

זהו ספר קטן (במידותיו), שהוא בעצם ספר גדול. הוא מאגד בתוכו אדריכלות, בתים שריקי תכננה ועיצבה, רגעים מטיולים בעולם, פרטים, צורות וקווים, עבודות יד של ריקי הכישרונית (קערות נייר, קרמיקה, קליעת סלים), קצת אוכל ונופים משבי ציון היפה. הטבע והירוק נוכחים בכל תמונה כמעט, והכל מלא סטייל מצומצם, מזוקק ויפה כל כך.

כאמור, ריקי מצלמת נפלא.

אני עוקבת אחריה שנים באינסטגרם, ונהנית תמיד מהעין הטובה שלה ומהכישרון לקלוט רגעים ולהעביר דרכם רגש.

הכל תמיד מינימליסטי, מדוייק, יפה ומושך להתעכב על כל הפרטים.

״משהו קורה כשמתקרבים לגיל 50. מן מספר עגול שמביא איתו תחושה של דרך, חתיכת פרק בחיים. לי זה גרם לרצות לאסוף, להתבונן, למיין, לסדר, להמשיג מחשבות, לחבר הכל יחד״, כותבת ריקי בפתיח הספר.

באופן אישי, ממש יכולתי להרגיש את הסדר, המיון, הארגון, הצירוף של התמונות לנושאים, לצורות דומות, ל- patterns.

דפדוף מרגיע בצילום בלי הרבה מלל. מינימליסטי - וכל כך גרנדיוזי, שזה ממש שווה הצצה והתענגות.

נורא ובארוד / אושרת מזרחי שפירא

אין לי דרייב רציני לקרוא ספרים שהם שושלת משפחתית. אין לי חיבה גדולה לספרים שהם עם היסטוריה עניפה ומספרים על ״עולם עתיק״, מעבר למה שאני מסוגלת לדמיין. אבל על הספר הזה המליצה לי אישה יקרה לליבי, שאני סומכת על טעמה, אז צללתי פנימה.

הספר מתחיל עם סיפור חייה של זריפה כילדה קטנה עוד בכרודיסטן. בעל כורחה, היא נישאת בשידוך בגיל 12 לשלום, והם עולים מכורדיסטאן לארץ ישראל. תלאות חייה, חריצותה, האירועים שקורים לה, מלמדים אותנו על דמותה: אשה חרוצה, שרודפת אחרי חלומותיה ומשיגה אותם, נחרצת ו״לא פראיירית״.

יש לי לא מעט השגות על הספר הזה: על הדמות הראשית, זריפה, שהופכת להיות כמעט בלתי-מוכרת בחלקו השני של הספר (דמותה, שנבנתה היטב בחלק הראשון, משתנה ללא היכר כמעט בחלק השני של הספר), על הסיבה מדוע דווקא חווה היא זו שמספרת את החלק השני של הסיפור, על היעלמותן (הסיפורית) של דמויות שאהבתי, שפתאום חדלו מלספר עליהן, על כתיבה שהיא לא כתיבת מופת, ובכל זאת - נהניתי כל כך מהספר הזה. הרגשתי חלק מהמשפחה ושאני מכירה כל אחת ואחת מהדמויות.

הקטעים בהם מתוארים יחסי אם ובת, כיווצו לי את הבטן. הייתה שם אכזריות אימהית, כמעט, גם של אמה של זריפה אליה וגם של זריפה כלפי בנותיה. הדבר צימרר אותי והיה לי קשה להכיל את החוסר ברוך אימהי, חוסר בחיבוק ומחסור באהבה.

הופתעתי מרכבת ההרים הרגשית שחשתי כלפי זריפה. תחילה (כשהיית ילדה קטנה, בת 12) ליבי יצא אליה. חשתי הערכה כלפיה והערצה על כוחותיה, על היותה חדורת מוטיבציה ועל הנחישות שלה, ולבסוף, חשתי בוז וכעס. ואולי גם מעט חמלה, לעת זיקנה…. מדהים שדמות מצליחה לעורר קשת של רגשות משתנים לאורך ספר שלם ועל כך שאפו לכותבת.

ממליצה בחום על הספר הזה, שמרגיש כמו משפחה.

אז תגידו, רק לי עצוב לסיים ספר טוב ולהיפרד?

רק אני מתרגשת מלהתחיל ספר חדש, שתקווה שיהיה לא פחות מהנה מקודמו?

אני עכשיו עם ״החוקים של הבנות״, של מאיה יסעור. סקרנית ומקווה שיהיה איכותי ושווה את הזמן שלי.

מישהי קראה?

ספרו לי אם יש לכן המלצת קריאה שווה.

חורף נעים לכולנו ושנה אזרחית טובה ♥