קריאה בחגי תשרי

כמיטב המסורת, גם השנה אני מגישה לכן לפני יום כיפור סקירה של ארבעה ספרים שהצלחתי לקרוא בחודשים האחרונים, וזאת לטובת מי שצריכה ספר טוב לידה בכיפור, למי שמתכננת נסיעה בסוכות, או סתם רוצה לקרוא משהו טוב במהלך החגים.

העניין הוא, שהפעם ההמלצות שלי די מוזרות. הן יותר סקירות מאשר המלצות, וכל אחת תוכל להחליט לעצמה אם בא לה או לא. וזה הולך ככה:

בריכה עירונית / אדוה בולה

לקח לי נצח לסיים את הספר הזה.

זה קורה אצלי בגלל אינטנסיביות החיים, אבל גם, ובעיקר, כשהספר לא מאד מושך.

את ״החדר הדרומי״ של אדוה בולה אהבתי מאד והחלטתי להתמסר גם לזה. סיפורים קצרים זה קונספט שיכול מאד להתאים: זה קצר, לא מאד מחייב (אפשר לקרוא סיפור ולעשות אתנחתא עד הסיפור הבא ולא יקרה כלום אם נשכח על מה היה הסיפור הקודם ומי הדמויות...)

מצד שני, אני אוהבת המשכיות ועד שמתרגלת ומכירה את הנפשות הפועלות, אני כבר צריכה להיפרד מהן, שזה עניין קצת מבאס, במיוחד אם הסיפורים טובים.

כל הסיפורים באסופה הזו, הם סיפורים שמתרחשים סביב הבריכה העירונית - ואהבתי את הרעיון, שיש חוט מקשר, שעובר בין כל הנובלות.

שלושה סיפורים היו נהדרים בעיניי! שניים מהם, על אף שלא הופיעו אחד אחרי השני, וביניהם היה סיפור אחר לגמרי, שנמשך לעד (והיה מתיש ופחות מעניין, לטעמי) נדמו לי כקשורים זה לזה, ואולי אפילו עלילות המשך. וכל כך אהבתי את הדמות בסיפור הזה - שלא הייתי מתנגדת לקרוא ספר שלם עליה, על פחדיה מהלידה, על יחסיה עם בעלה ועל התובנות העצמיות שהיא מגלה על עצמה באמצעותו. נהניתי לקרוא על האימהות שלה, על הפחדים, ועל הרצון העז שמשהו יזוז כבר ויקרה בחייה, ואיך לפעמים זה לא תלוי בנו בכלל, וזה עדיין מטריף את המוח… גם הסיפור האחרון בספר - על המציל בבריכה העירונית - התחבב עליי מאד.

הכתיבה של אדוה בולה קולחת ונעימה, הרעיון לקשור את כל הסיפורים סביב הבריכה מצא חן בעיניי, והדמויות שהיא בוראת - חלקן מרתק ממש וחלקן משמים, כמו גם העלילות, שלא תמיד מצליחות למשוך, או מושכות עד מאד. זה היה לאהוב או לשנוא - בכל סיפור מחדש.

  מתאים למי שאוהבת סיפורים קצרים וכתיבה נהדרת, ולמי שהיא סלחנית.

 אושר / דניאל סטיל 

אחרי ״הבריכה העירונית״ לא הצלחתי להתמסר לאף ספר… ואז, באיזה מבצע של השני ב-10 ש"ח או משהו בסגנון, ודי בלית ברירה, לקחתי את הספר הזה ליד.

קראתי המוני ספרים של דניאל סטיל בצעירותי (סביב גיל 15-16) ואהבתי מאד את הסאגות והסיפורים המורכבים, ממקומות רחוקים ואת סיפורי האהבה הבלתי מתפשרת…

ואז בא ״אושר״. שהוא ״המחלץ״, מבחינתי.

מחלץ מ״צום קריאה״.

כי לפעמים צריך לשבור צום קריאה כדי לחזור לתנועה הזו, ולחדש את הרעב…

אז נכון שזו לא ספרות מופת. ויש חזרתיות על דברים, שנאמרים לעיתים יותר מפעם אחת, או פעמיים.

בספר הזה, האושר הוא תמה: להיות מאושרת בלי קשר לנסיבות, באופן בלתי תלוי במה שקורה סביב, ואהבתי את המסר. אושר הוא עניין של בחירה, וכמה חשוב למצוא אושר במה שיש.

הספר נקרא באופן שוטף וקולח, קל להתמסר לדמויות והכל כתוב באופן מאד מוחשי וויזואלי.

תוך שבוע סיימתי בהנאה והתמסרות את הספר הזה, ולמרות שהסוף ידוע מראש, מתוק ודביק, זה היה בסדר גמור מבחינתי, כי המטרה הייתה להניע קריאה מחדש, ליצור רצף ולהנות. הספר הזה ענה על כל הדרישות.

מתאים למי שמחפשת קריאה לשם קריאה: עלילה קלילה, זורמת, דמויות מקסימות ומסר חשוב לחיים.

שיעורים בפיתוח קול / דורית רביניאן

כמה אני מעריכה את דורית רביניאן ואוהבת את כתיבתה. את שני ספריה הראשונים גמעתי בתקופת הצבא, והתענגתי על ההווי, התרבות והשורשים מפרס. הייתי מהופנטת מהדמויות ומהעלילה הייחודית, שעד אז לא נחשפתי לכמותה.

את ״גדר חיה״ קראתי לפני כמה שנים ואני בעיקר זוכרת שהייתי מזועזעת ושבורת לב ממנו.

לכן, לא היה לי ספק שגם את ״שיעורים בפיתוח קול״ אקרא.

הספר מתחיל כסיפור קורע לב על קשר קרוב בין אחים (מה שגרם לי להרהר, עד כמה בתור הורים אנחנו גאים בקשרים טוב ים בין האחים… כמה נחת), עד שבהסתכלות מעמיקה פנימה, הקשר לפתע נשמע בעייתי, סבוך, סימביוטי מדיי, ואולי אף לא תקין…

אבל מסתבר שכל סיפור הקשר בין האח לאחות (המתואר באמצעות 17 מערכות קצרות ומסכמות) הוא למעשה תקציר של ספרה הקודם של רביניאן, שנגנז לגמרי (וחבל!!!! בשמחה הייתי מתמסרת לדמויות ולעלילה הזו).

בפועל, הסיפור האמיתי של הספר, הוא מחסום הכתיבה של רביניאן וחוסר היכולת לתקן את כתב היד ההוא, למרות שהושקעו בו שנים רבות של כתיבה ומאמץ. ככל שהקריאה מתקדמת, מבינים את סיפור הרקע, מתגבשת הבנה על הילדות, לומדים על הסוד האפל, המעיק, שהיא סוחבת מגיל כה צעיר ומשפיע כל כך על כתיבתה, אך גם על חייה הפרטיים. בעיקר הוקסמתי מהקשר שלה עם אביה, שהוא דמות דומיננטית בספר, שמעוררת אהבה והתרגשות. סיפור ההתוודות של דורית על גניזת הספר - עורר בי אי נוחות. המאמנת שבי מיד קמה בתוכי, וכבר חשבתי מה הייתי אומרת לה ואיך הייתי מנסה לכוון אותה כך שתוכל לתקן ולהמשיך, ולא להתייאש ולזרוק הכל לפח.

אז למעשה, זהו ספר חדש-ישן, עם הספר הגנוז ברקע, והילדה שחושבת שיש בה כוחות מאגיים, ואיזה קשר עם אלוהים שגרם לאובדן במשפחה, ויש פה קשר מיוחד גם עם אבא.

הרגיש לי, שזהו ספר תרפויטי, הנועד להקל על זיכרונותיה של רביניאן, לעבד את מכאובי הלב, לסגור חשבונות עבר. הרגיש לי, שזהו ספר שנכתב עבורה. ופחות עבורנו.

מתאים למעריצות דורית רביניאן, שישמחו לקרוא כל דבר פרי עטה. הכתיבה איכותית וזורמת.

על ארבע / מירנדה ג'וליי

הספר הזה הצליח לבלבל אותי לגמרי. היה סביבו כזה ״הייפ״. כולם דיברו עליו ובכל מקום ראיתי המלצות. לא מצאתי אותו בשתי חנויות ספרים שאליהן נכנסתי. וואלה, הייתי בטוחה שזו הולכת להיות קריאת השנה!!!

אבל בפועל, לא הבנתי ממנו כלום. הגיבורה, אמנית בדעיכה, משתבשת ויוצאת להרפתקה לא מובנת, משפצת חדר במוטל, פוגשת מישהו שלכאורה יש לה רומן איתו, ועושה דברים לא קונבנציונליים שמסכנים את הנישואין ואת חיי המשפחה הלגמרי-בסדר שלה.

לא הבנתי במה עוסקת הגיבורה, מלבד שהיא אמנית, יוצרת, אולי קופירייטרית מוכשרת ועטורת פרסים, אבל לא ממש ברור מה העיסוק שלה, רק הרבה דיבור סביבו.

לא הבנתי למה היא קוראת לבן המתוק שלה בצורה א-בינארית: אתם / הם, ומתייחסת אליו ברבים. זה הזוי ("סאם רצו אליי", "סאם הושפעו מ...").

לא הבנתי למה היא מרגישה דחף לעזוב את הבית ולצאת להרפתקה. בעלה ״איש טוב״, כפי שהיא מכנה אותו ומה רע בלהיות פשוט עם מישהו טוב, לעזאזל?

לא ברור מה מניע אותה לצאת לנסיעה הזו, מלבד 20,000 דולר שקיבלה, ומלבד הרצון לצאת להרפתקה ולנהוג מחוף לחוף.

לא הבנתי למה השקרים וחוסר הכנות, שאחר כך קיבלו תפנית, בדמות תנודות של גיל המעבר…

לא הצלחתי להזדהות עם הגיבורה האובססיביות, לא הצלחתי להיות אמפטית כלפי השיגעונות שלה, לא הצלחתי לחמול עליה ולא הצלחתי להתרגש איתה. על אף שאני לא "באותה סירה" כמו הגיבורה (חווה את גיל המעבר כך / מרגישה צורך לצאת להרפתקה / לבגוד / להתנסות עם נשים וכו'), עצם העובדה שלא נוצרה פה מינימום חיבה לגיבורה הזו - הוא בעייתי בעיניי והדבר נעוץ בכתיבה. ולמרות כל זה, לא נטשתי באמצע. משהו בכל זאת משך אותי לקרוא ולסיים, אז כנראה שיש בו משהו - בספר הזה - רק לא בטוח שהבנתי מהו.

הספר יצרי, כתוב בצורה אינטימית, לעיתים בוטה. באופן כללי, הרגשתי שאני לא תמיד מבינה לאן הגיבורה חותרת ומה היא אומרת או מתכוונת לומר. האם הפוקוס הוא על מיניות? על לשבור מוסכמות? על לחפש ריגושים? או אולי בכלל הזרקור מופנה לגיל המעבר?

אז זה לא ״חמישים גוונים של אפור״ (האם התיימר להיות?) וגם לא ״רוזנפלד״ - שניהם היו אירוטיים ומאד שונים מהדברים שאני בדרך כלל קוראת, אבל היו מוצלחים בהרבה מ"על ארבע", לטעמי. ותודה לחברות הנהדרות שלי, שקראו והמתינו בסבלנות שאסיים, והיו נכונות לנהל איתי דיון אינטליגנטי ומעמיק בנושא. רק בשביל זה היה לי שווה לקרוא! :-)

מתאים לסקרניות: למי שלוקה ב- FOMO, וחייבת לוודא שהיא לא מחמיצה שום דבר חשוב, ולמי שיש עודף זמן לקריאה.

אז מה תבחרו לקרוא מכל הנ"ל (אם בכלל)? ומה מחכה אצלכן לקריאה?

בקנה אצלי שלושה ספרים שאני ממש מצפה לצלול אליהם:   דוקטור, בואי אצלי / מירה מגן 

נורא ובארוד / אושרת מזרחי שפירא (כי המלצתן לי עליו)

במחילה מכבודה של אשת המערות / אופיר טושה גפלה

המלצות נוספות יתקבלו תמיד בברכה.

שתהיה לנו חתימה טובה, בשורות טובות במהרה, ונסיעות טובות למי שנוסעת ולוקחת עימה משהו טוב לקרוא.