סיפורים מחדר העבודה #6

It's a beautiful day to start

זה המשפט שקידם את פניה מדי בוקר, כשהתיישבה בשולחן העבודה שלה מול צג המחשב. נכון, כל יום הוא יום נהדר להתחיל. כל יום הוא התחלה חדשה. היא הניחה את כוס הקפה שלה על השולחן וזרקה מבט בלוח ההשראה שלה. La vie est belle, קראה והחליטה להסכים. רוב הזמן, החיים באמת יפים, גם אם יש ימים שפחות עושה רושם שכך הם פני הדברים. לאחרונה, הגיעו אליה רק לקוחות מרגיזים. כאלה שדרישותיהם לא היו נהירות לה. כאלה שרצו עבודות גדולות ומורכבות, מבלי לשלם הרבה. כאלה שכל מה שעשתה לא מצא חן בעיניהם. כאלה שקיטרו ורגזו וביקשו ״מהר מהר״. היא לא אהבה לעבוד מהר. היה לה את הקצב שלה, והיא אהבה לחשוב על הקונספט, ועל הגרפיקה, ועל הרעיון שמאחורי, על פלטת הצבעים והפונט ולאפיין את הכל כך שייצא מושלם, כמו שהיא אוהבת. ״אין מושלם״, דור היה מזכיר לה. ״תתחילי ותסיימי, בלי למרוח את הזמן״, היה מנסה לזרז אותה. אבל היא אמרה שאין לו מושג ושגרפיקה זו אומנות ושיפסיק לדחוק בה... היא רק חיכתה לשים את התאומות בגן ולהיות קצת לבד, בשקט. היא חיכתה להתיישב אל שולחן העבודה שלה, להתפנות לעשייה שלה, ולהמתין למוזה שתבוא עליה לטובה, ו"תעיף" לה את המחשבה ותגרום לה להיות יצירתית ומיוחדת, אחרת מכל הגרפיקאיות שהכירה. דור טרח להזכיר לה בכל יום שהיא צריכה להיות בדיוק כמו כולן. היא צריכה להכניס כסף לקופה הביתית, כמו כולן. ועוד הגדיל לומר לה ש-"יש רצוי ויש מצוי", והמצוי שלהם דורש להתפרנס בכבוד וכל הזמן. לא הכל שחור ולבן, כמו שולחן העבודה שלך, היה עוקץ אותה מפעם לפעם. והיא הייתה מזכירה לו, כמו עושה לו דווקא, שגם הוסיפה וורוד! שחור, לבן וורוד בהיר. וורוד בייבי. והכל רך ונעים ולא דיכוטומי כמו שהוא התעקש להציג את הדברים. הוא התעקש להשתהות על השחור והלבן, בעוד היא ביקשה להתמקד דווקא בוורדרד הזה שלה. La vie est belle, הזכירה לעצמה, והיום, הוא יום נהדר להתחיל ליישם את זה.

התמונה היפה מכאן: Pinterest