top of page
חיפוש

תתקדמי, 2020! וולקאם, 2021!

אני לא לגמרי יודעת להסביר את העניין הזה, אבל יש לי איזה קטע עם מספרים זוגיים. מן חיבה עמוקה למספרים זוגיים: של בתים, של תאריכי לידה, חודשים זוגיים וגם שנים. לא ברור ולא מוסבר, אבל זו אחת הסיבות ש-2020 נשמעה לי כמו הבטחה ענקית. מספר זוגי והרמוני! ובכן, את ההמשך אין ממש צורך להסביר. לכל הדעות, שנת 2020 הייתה שנה קשוחה ולרובנו, אני חושבת, יש בטן מלאה עליה. ובשלב הזה גם אני כבר מתחילה להשתכנע, שזוגי זה לאו דווקא הכי-הכי....

בכל אופן, בשנה הזו נלקחו מאיתנו הרבה מאד דברים טובים, שאני כבר ממש מצפה שיחזרו אל תוך חיינו. הנה כמה מהם:


1. הופעות - ב-10/3/2020 תומר ואני אמורים להיות בהופעה של שלמה ארצי בצוותא. אלו היו כרטיסים לא זולים בכלל, ודי התלבטתי האם זה מוצדק, אבל החלטתי שזו מתנה מוקדמת ליום ההולדת שלי שחל 12 יום אחר כך.... את ההמשך כולנו יודעים. ההופעה התבטלה בחסות הקורונה ונשארתי עם החשק העז הזה לראות את שלמה על הבמה. יש לי ברשימה עוד כמה הופעות שאני רוצה לראות, אבל בעיקר בעיקר, אני רוצה לראות את האחים שלי בחזרה על הבמות. אני יודעת עד כמה זה חסר להם.

2. בתי קפה - חסרונם מורגש מאד מבחינתי, אפילו יותר ממסעדות. הבית נהדר וכייף לי לארח בו ולנהל את כל פגישותיי על ארוחת בוקר במטבח. וגם הקפה שאני מכינה לא רע בכלל. אבל נעים לא פחות ומאד נוח להיפגש בחוץ, להתפנק על כריך וקפה טוב שמישהו הכין עבורך, ובעיקר להתאוורר. לשנות אווירה ולשבת במקום אחר, לקבל השראות מאנשים חולפים או משכנים לשולחן ופשוט להחליף תפאורה. גם מסעדות חסרות לי באיזשהו אופן, בעיקר בשבתות, כשרוצים לבלות בחוץ ו״על הדרך״ ״לסגור פינה״ ולשבת במסעדה לצהריים...



3. נסיעות לחו״ל. אל תהרגו אותי, אבל עם יד על הלב, אני לא כזו טיילת ויכולה לחיות גם בלי חו״ל כמה חודשים רצופים. אפילו שנה. ואולי גם קצת מעבר. זה לא משהו שחסר לי באופן מיוחד. אבל יש כאן עניין תודעתי, פסיכולוגי אולי. כי יש משהו מנחם, ומרגיע, ומאפשר - בידיעה שאפשר לטוס בכל רגע נתון. פתאום, כשהשמיים נסגרו (או נפתחו עם כל כך הרבה מגבלות ובדיקות ויעדים בירוק ואדום) משהו מלחיץ קרה. התחושה היא של ״כלוב מזהב״. שתקעו אותנו פה, ואסרו עלינו תזוזה ובאיסור יש משהו לא נוח. לומר את האמת? גם כשפתחו את השמיים, החשק וההתלהבות מכל עניין הנסיעה פחת פלאים בשל הבדיקות הנדרשות, הניירת המרובה (אנחנו שישה איש. רק המחשבה על זה מתישה אותי!) , והלחץ הכרוך בכל חוויית הנסיעה. זה לא אותו דבר. אבל עם מבצע החיסונים ברקע והתקווה ליום שאחרי, עכשיו אני מוצאת את עצמי ממש מחכה כבר לקיץ, אחרי שנתיים שלא זזנו מכאן, ומצפה לכך שנוכל שוב לטוס בבטחה ולהנות מחופשה משפחתית במקום שקט, יפה, נעים, שאין בו מגבלות קורונה.... רק לפעם בשנה הזו אני ממש מתגעגעת.

4. מלונות בארץ. עוד גרסה נחמדה לחופשה בלי הרבה מאמץ ועם פחות לוגיסטיקה. אז היו לי כמה תוכניות, לנסוע למלונות ולחגוג כל מיני אירועים משפחתיים, אבל זה לא הסתייע ואני מאד מחכה שכבר יהיה אפשר לנסוע ברחבי הארץ ולהתאכסן במלון שווה ומפנק. ובלי בדיקות קורונה, תודה רבה!

5. זום. בואו נגיד מילה על הדבר הזה: זו המצאה נהדרת. באמת אחלה. אפשר להיפגש עם אנשים מהבית, לא מבזבזים זמן יקר על נסיעות, על חנייה ולא מזהמים את הסביבה על הדרך, שלא לדבר על כך שנשמרים בריאותית בצורה הזו. אבל הדחיפות וכמויות הזום שהיו לי מאז התפרצה הקורונה - היו מעיקות. העובדה שזו הדרך היחידה להמשיך להתנהל ו״לפגוש״ הרבה אנשים יחד, גרמה לכולם להשתמש באפשרות הזו באופן לא מידתי, בעיניי. עם הופעת הזום בחיי, גיליתי שיש לי הפרעות קשב. מצאתי את עצמי בדעה מוסחת כשאני מול המסך המפוצל. התפתיתי לעשות עוד דברים במקביל למפגש הזום והריכוז שלי לא היה שם ב-100%. ובעיקר בעיקר, הפריע לי לראות את עצמי על כל קמטיי וקימטוטיי. ישר ״לפנים״, מה שנקרא. מיציתי לחלוטין. עם מחשבות על פייס ליפט!

6. בלי מסיכות. בא לי לצאת מהרכב, לקחת איתי תיק ולצעוד למחוז חפצי, בלי לחשוב פעמיים האם שכחתי משהו. בלי שארגיש שסתמו לי ת׳פה. בא לי לנשום ולא להרגיש את המחנק הזה. ובא לי שייראו כשאני מחייכת. והקץ לאדים על משקפי השמש...



7. בית הספר – ממש מתחשק לי שיחזור כבר, במתכונת נורמלית. בלי תנאים ובלי ״אבל״ ו״אם״. שנדע שהילדים במסגרת עד שעה סבירה, נמצאים עם חברים ושמישהו דואג להקנות להם את החומר. אני לא מורה ולא היו לי תוכניות להיות כזו, והקורונה, בלי להתכוון, קצת הפכה אותי לכזו. ואני לא סובלת את עצמי כך. זה מעלה לי את הסעיף... הנה, אמרתי את זה.

8. בא לי וודאות. בתור בנאדם שהתכנון והיציבות חשובים לו כל כך, התקופה הזו לימדה אותי אחרת. בעיקר למדתי לשחרר. ושאפשר לחיות באי ודאות, גם אם זה לא נעים. זה אפשרי. ועכשיו שאני יודעת את זה, אפשר להתקדם :-) מתחשק לי שיהיה מסודר, וברור, ושיהיה אפשר לתכנן מהיום לחודש הבא או לחצי שנה קדימה מבלי להתפלל קודם שכלום לא יקרה ושלא יהיה סגר ושהכל יתנהל כשורה. זה מעייף לאורח זמן

9. מאד מקווה שלא תפסיקו לקרוא את הבלוג אחרי שתקראו את זה, אבל אין מנוס מלהודות שהיו גם כמה דברים נחמדים שקרו ב-2020 ויהיה נחמד אם יישארו. כמו, למשל, להאט את הקצב: פחות הסעות, פחות תוכניות, פחות דחיסה של אלף תוכניות ופעילויות בכל יום לילדים וגם לעצמנו... מתאים לי שיהיה פה קצת פחות אינטנסיבי והרבה יותר רגוע, משהיה לפני הקורונה.

10. משפחתיות וזמן בית ביחד, הוא עוד דבר טוב שקרה בזכות הקורונה. למדנו להישאר בפנים, בבית, כולנו יחד. ואפילו להנות מזה. למדנו שאפשר בלי אלפי אטרקציות וריצות ממקום למקום. וזה היה מלכד ונעים ואני מקווה שזה לא ייכחד וייעלם עם החזרה לשיגרה...


והנה, מבלי להתכוון, שוב הגעתי למספר זוגי.... 10 געגועים לחיים שהיו טרום קורונה וציפיות מ-2021 שתחזיר לנו את מה שאנחנו מכירים. מזדהים? שכחתי משהו? מוזמנים מאד לתזכר אותי ולהוסיף פה מתחת.



אז 2020, ביוש! מוזמנת להתקדם הלאה. ו- 2021 - אני בונה עלייך! ואני בטוחה שאני לא היחידה. אז שתהיה שנה אזרחית טובה לכולנו. שנזכה לממש מחדש דברים מימי BC (Before Covid). שנפרח ונשגשג, ובעיקר בעיקר, שנהיה בריאים ומתפקדים ואיתנים לצלוח את שינויי התקופה ואת הרוח החדשה הבאה עלינו לטובה. אמן!


מעוניינת לקבל ראשונה את הפוסטים שאני מעלה? יותר ממוזמנת להירשם כאן.




77 צפיות
hello-revival-2_NRQBcggnU-unsplash.jpg
%D7%9B%D7%AA%D7%9D-%D7%A6%D7%91%D7%A2-%D
מריחה-צבע-yurehz-דנה-דלתות.png
ellieelien-MpOw8c_wPio-unsplash.jpg
alyssa-strohmann-tnpr-hPOta0-unsplash.jp
bottom of page