היום, מחר ובעוד שבוע + הזמנה

הכי אני אוהבת שיש משהו לצפות לו. מילדות העניין הזה טבוע בי. סבתא שולה הייתה אומרת תמיד: "טוב שיש something to look forward to". גדלתי לאור הביטוי הזה ושנים אני מתנהלת כך: מתכננת לימודים שמלהיבים אותי וקורסים שאצא אליהם, מפגשים עם חברות שאני אוהבת, בילוי עם בן זוגי, חגיגת יומולדת לילדים, מסעדה שרציתי לבקר בה. נועצת חופשות מראש, נסיעות לחו״ל ומה לא. העיקר שיהיה משהו קבוע ביומן. נעוץ במחשבה. בלב. שיהיה משהו טוב לצפות לו.

אלא שעכשיו, ימות מלחמה. כשהאווירה כואבת ומלאת דאגות, אני מבינה שזה לא ממש עובד, הסיפור הזה. כי איך אפשר לתכנן משהו לטווח הארוך? איך נצפה למשהו, כשכל כך רע בנשמה? איך נתכנן משהו, כשאנחנו לא יודעים מה יהיה פה מחר? בראשית המלחמה, כשהפאניקה עוד שררה, הבנתי שהכי דחוף עכשיו - זה לחיות את הרגע. מעכשיו לעוד דקה. בתחושה שלי, מהיום למחר - זה התכנון הכי רחוק טווח שאפשר לקיים בשלב הזה. וככל שחולף הזמן בתוך המלחמה הזו, אני מעיזה כבר לתכנן שבוע מראש, אבל לוקחת בערבון מוגבל ומבינה שהכל יכול להשתנות בין רגע.

לא מזמן שמעתי את פרופ' יורם יובל, שאני מאד אוהבת ומעריכה, אומר שאדם חייב לתכנן תוכניות. אדם חייב אופק. הוא אמר שזה מוסיף לאופטימיות שלנו, כאנשים, ושהתכנון קדימה נותן לנו עוגן ותקווה ואני ממש מסכימה עם כל זה. בימים רגילים. אבל אלה לא ימים רגילים… אלו ימים של כאב. של התפכחות מהלם. של אסימונים שנופלים. של תפילות מהלב, של תקווה לניסים. ואני חושבת שמותר לחלום. אפשר להכין רשימה של דברים שנרצה לעשות ביום שאחרי. אנשים שנרצה להיות איתם, נסיעות שנרצה להוציא לפועל, פרויקטים שנתקעו ונהיה מעוניינים לחזור אליהם ולנסות להחיותם. אבל כרגע, אלו מחשבות. ולא תוכניות של ממש.

בשנים האחרונות מתחדדת בי ההבנה, שהחיים זה גם וגם. זה גם להיות שכירה וגם להיות עצמאית. זה גם להתרגז על הילדים ובאותה נשימה לאהוב אותם בטירוף. זה גם לפחד מכל מיני דברים וגם להמשיך לחיות כרגיל, למרות ועל אף. ועכשיו אני מבינה יותר מתמיד שצריך לחיות את החיים, יד ביד עם הכאב, עם האובדן, עם חוסר האמון, עם החרדות, עם השריטות והצער. כל זה קורה לצד החיים.

אז ברוח הדברים, החלטתי לעשות גם וגם: גם לא לתכנן רחוק מדיי, אבל גם לחיות את הרגע ולא לוותר על הרצון שלי במפגש איתכן.

אמנם תכננתי לפתוח את תוכנית האימון הקבוצתי שלי, ״שמחות קטנות של יום חולין״ אחרי החגים ולארח אתכן בביתי אבל בשלב הזה החלטתי להשהות את היוזמה. אני בטוחה שגם זה יגיע מתישהו, אבל כרגע, זה מרגיש לי פחות מתאים. ומאחר שהקשר איתכן חשוב לי, והמרחב הנשי הוא משמעותי במיוחד בתקופה הזו, החלטתי להזמין אתכן להצטרף אליי לשבועיים של תחזוקת הלב, בווטסאפ!

איך זה בדיוק עובד? מדי יום במשך שבועיים, אשלח לכן בקבוצה כלים אימוניים להתמודדות, השראות אסתטיות, תרגולים לתחזוקת הלב, קצת מתכונים ודברים יפים ומרחיבי לב.

מדי יום אעלה נקודות למחשבה, לחיזוק ולעבודה מתוך זה. הרבה שירים שקשורים לנושא שנדון בו, ומתוכם נצא לכתיבה ועבודה פנימית. אתן לכן טיפים אסתטיים שקשורים למצב ועשויים להקל. זו הזדמנות לאוורור רגשות, להתכנס לשיח משתף ותומך, ולשהייה במרחב נשי עם אנרגיה מחזקת לימים הקשים שעוברים על כולנו. הרעיון הוא להיות יחד, גם אם באופן וירטואלי, להרבות בטוב ולגרום לאיזושהי תנועה, פנימית. הכוונה היא להכניס רוגע, חשיבה חיובית ולהיות מרחב שמאפשר הסתכלות קצת אחרת, שבימים השחורים האלה לא תמיד מובנת מאליה. כל אחת קוראת, מגיבה, משתפת ועובדת (עבודה אישית, משימות קטנות ותרגולים שיינתנו) בזמנה החופשי. אני מלווה בחיבוק וירטואלי ונותנת תכנים ופידבקים לכולן.

מתי? מתחילות ביום א׳ 26/11/23, למשך שבועיים. ההצטרפות בתשלום סמלי (120 ₪) ועבור תושבות / מפונות הדרום - ללא תשלום.

כתבו לי אם אתן בעניין להצטרף ואם יש שאלות או צורך בפרטים נוספים.

מחכה לפגוש אתכן מרחוק, ולגרום לכן להרגיש מאד קרוב.

ולמי שפספסה: המדריך החינמי שכתבתי לימי המלחמה – מחכה לכן כאן.

גם התוכנית לחיבור אסתטי (21 יום של הרגלים אסתטיים אליכן במייל) וגם הספר הדיגיטלי "אסתטיקה משפחתית" מחכים לכן עכשיו בחנות האתר במחיר מיוחד: 170 ₪.

ולבסוף, חזרתי לפגישות אימון אישיות, אחת על אחת, כדי ליצור מעט בהירות בכל הכאוס, לייצר איזושהי משמעות, תוכנית פעולה ותנועה לעשייה. עכשיו ב- 150 ₪ לשעה. כתבו לי אם בא לכן שניפגש.

מוזמנות ממש! מחכה לכן באהבה ♥