top of page
חיפוש

חופשות עם ילדים - חלק ב


בהמשך לחופשות הקיץ שלנו, האחת בכרתים והשנייה בפריז, ולאור שאלות שקיבלתי באינסטגרם, החלטתי לכתוב סדרת פוסטים בנושא חופשות עם ילדים. הפוסטים האלה, שחולקו לשלושה חלקים: לפני הנסיעה, תוך כדי ואחרי, נכתבו על סמך ניסיוני בלבד, על בסיס הרשמים והחוויות שלי / שלנו ואין כאן שום המלצה מקצועית או חד משמעית, שטובה עבור כולם. קחו הכל בגדר חומר למחשבה ותבחרו מה טוב עבורכן ועבור משפחתכן. זהו החלק השני בסדרת הפוסטים (לפוסט הראשון לחצו כאן). החופשה שלנו בכרתים הייתה מדהימה.

הכל בה היה פשוט. לא היו תכנונים ולא החלטות לקבל. לא הייתה אג'נדה, מלבד להיות יחד (היינו שם כל המשפחה, במובן הרחב של המילה – עם ההורים, האחים, בני / בנות הזוג ובני הדודים). והיו כמובן ים, בריכה ולשם הגיוון, נסענו באחד הימים להסתובב בעיר, להתחכך קצת במקומיים ולעשות קניות, שתמיד משמחות את כולם וזה היה כייפי ומרענן. הייתה שם תחושה אמיתית של חופש. ישנתי שם טוב. היו לי חלומות נעימים, שזכרתי כשהתעוררתי. חזרתי עם תחושה שהתמלאתי מהחופשה הזו, נטולת העשייה וחסרת הדאגות, וזה היה מהמם.

אני חושבת, שהתנאי בהצלחת חופשות מהסוג הזה - "בטן-גב" ובלי תוכניות תרבותיות גרנדיוזיות - הוא לא להיות לבד. כלומר, רצוי לנסוע בהרכב משפחתי גדול, עם בני דודים, עם הורים, עם אחים. או לנסוע עם עוד זוג / זוגות חברים. כך מתאפשרות אינטראקציות בין הילדים, הם לא "על הראש שלנו" כל הזמן, ויש אפשרות באמת להרגיש חופש, מבלי לחוש חובה לשעשע אותם כל הזמן. כמובן שבתוך הביחד, אפשר למצוא גם רגעים של לבד. כלומר, גם בנסיעה רבת משתתפים, אפשר ורצוי למצוא את הזמן להיות גם בהרכב משפחתי גרעיני, ואז לחזור להרכב המליאה הגדול. ה"משחק" הזה בין יחד ולחוד, האיזון הזה – הוא חשוב לטעמי.


היתרון הגדול בלסגור חופשה של "הכל כלול", היא שכל ה- facilities כבר כלולים, זמינים ונגישים לכל האורחים, בכל שעה ביום. שלוש ארוחות מלאות מוגשות בחדרי האוכל השונים, עם מגוון עשיר וטעים, שמהווים מענה נהדר למתבגרים שרעבים תדיר, וגם לקטנים, שרגילים לארוחות מסודרות. גלידות, שתייה חופשית, אלכוהול בבר, פעילויות בבריכה ופעילויות ספורט למיניהן עבור מי שחפץ בכך, בופה עם נשנושים שפתוח כל שעות היום ליד חוף הים – כל אלה מפשטים את החיים ועושים אותם יותר נעימים ונטולי מאמץ.


לעומת חופשה מהסוג הזה, חופשה עירונית או כל חופשה שמצריכה תכנון, מסלול, נסיעות ("טיולי כוכב" למיניהם) היא חופשה פחות ספונטנית ויותר מתוכננת. בפריז, פיצלנו את השהות ל-3 ימים ביורו-דיסני, שהיו חוויה מקסימה עבור הילדים, ולעוד 4 ימים בעיר עצמה. התחלנו עם יורו-דיסני, שם כל האטרקציות היו מונחות לפנינו והיה צריך רק לבחור בכל רגע נתון מה בא לנו, מתוך מבחר מוצע. שם יכולתי ממש לשחרר. לעומת זאת, כשהגענו לעיר, החוויה הייתה שונה. היה לי רצון להספיק, להראות לילדים כמה שיותר, לממש כמה שיותר דברים מתוך הרשימות המוקדמות שהכנתי לנו. בכל יום מחדש, נדרשנו להחליט לאן הולכים היום, מה מאלתרים מסביב, מה מתחשק לחברה' לעשות, והדברים נעשו יותר אינטנסיביים ומלחיצים. אני לא שוכחת את שכתבתי לכן בפוסט הקודם, לגבי רשימות ותכנונים, ואת מה שאבא שלי כתב לי בקיץ שעבר לגבי הרשימות שלנו, לעומת צרכי הילדים. הרשימות נהדרות עבורנו, אבל לא תמיד מתיישבות עם המציאות ועם רצונות האנשים שאיתם נסענו, מה גם שהילדים לרוב לא רוצים הרבה. הם רוצים אותנו. להיות איתנו. לא משנה במה... ואז אמא שלי הזכירה לי, שחשוב לזרום בקלילות ולהשאיר משהו גם לפעם הבאה, אז מעבירה את זה הלאה גם אליכן, ומזכירה את הדברים החשובים האלה לכולנו. בסופו של דבר, התוכניות שתכננו מראש, הן אחלה. והרשימות שלנו, עם ההמלצות והרצונות, הן נהדרות. אך בסופו של יום, יש מציאות ואנשים בתוכה: לא לכולם מתאים הכל, ולא כל מה שתוכנן מראש יכול באמת להתקיים בפועל. צריך לעשות התאמות תוך כדי, ולהתגמש וההבנה הזו היא חשובה ויש בה משהו משחרר ונכון.



כמה מילים על פריז: אני יודעת שאני בדעת מיעוט ושפריז היא חביבת הקהל בקרב רבים ורבות, אך לי באופן אישי, יש יחסים אמביוולנטיים עם העיר הזו. הייתי נערה מתבגרת כשביקרתי לראשונה בפריז. הבית שלי באותן שנים היה בלגיה ועל אף שלא הייתי מתבגרת פר-אקסלנס, גיל ההתבגרות בכל זאת הביא איתו סערות נפש, מחשבות, קשיי הסתגלות לתרבות אחרת ובתוך תוכי היה לי מורכב, על אף שלא הוצאתי את זה החוצה ולא פרקתי. ככל הנראה משהו מכל הסערה הזו נשאר בי, והטביע את חותמו על חווית פריז שלי. כמובן, שכמעט 30 שנים אחרי, הגעתי לפריז ב- state of mind שונה לגמרי: שלמה יותר, עם בעל אהוב וילדים שהם כל החלומות שלי, ובכל זאת, יחסיי הם יחסי אהבה-שנאה עם העיר הזו. היופי והכיעור שלה מתקיימים בה יחד. ישן עם מחודש. הרבה אסתטיקה נעימה לעין, שיק, finess ומלא סטייל, מול חוסר נחמדות, נוקשות וניכור אנושי. כל הדברים האלה מצליחים לעורר התפעלות גם אחרי מלא שנים, אך גם מותירים (בי) איזה סלידה וריחוק.


למרות שביקרתי בה בעבר (הרחוק), ההתמצאות בפריז הייתה לי קשוחה. אני לא מצטיינת בניווט ועבר לא מעט זמן עד שגוגל מפס ואני נעשינו חברים. אני לא מספיק מכירה את העיר ואת הרובעים שלה ולקח לי זמן להיזכר ולספוג את כל אלה לתוכי מחדש. היה לי לא פשוט שבני משפחתי רואים בי "מנהיגת הטיול", המתורגמנית, וסומכים רק עליי בהתנהלות בתוך העיר. "לאן הולכים היום?", "מה יש פה לאכול?", "תשאלי אם אפשר להחליף את הקפה במיץ תפוזים", "תבדקי אם הוא יכול להוסיף עגבנייה לארוחה" (אל תנסו את זה! הנוקשות היא בלתי נסבלת), "תסבירי לנו למה צריך ללכת לשם?" הן רק חלק מהשאלות שנשאלתי מדי יום. הרגשתי שכל האחריות מוטלת עליי וזה היה לי מתיש. המלצתי לעצמי' וממליצה גם לכן – שחררו את זה והאצילו סמכויות. לקח לי יממה אחת וערב שלם כדי להבין שאני אומרת לחברה' מה תכננתי לנו למחר, מקריאה להם מראש מה בתפריט במסעדה שרצינו ללכת אליה, ובודקת מה בא להם לעשות אחרי שסימנו וי על העוגן שלנו לאותו יום, כדי שיחליטו אם בא להם או לא, ובכך מורידה מעצמי אחריות.



עוד עניין, הוא הרצון להראות לילדים כמה שיותר, לבקר במקסימום מקומות חשובים ו"להרביץ בהם תרבות". זה הזכיר לי, שכשהיינו מטיילים בחו"ל עם הוריי, אמא שלי הייתה עוצרת בכל מקום ומקריאה לנו מתוך ספר למטייל. היינו הולכים למוזיאונים, מבקרים בכנסיות או באתרים תיירותיים ואמא הייתה דבקה בספר. עם יד על הלב, שנאתי את זה (סליחה, אמא!!! ♥), אבל תמיד כיבדתי. זה לא הוסיף לי עניין ולא הרשים אותי באופן מיוחד. נדמה לי שאפילו הייתי חולמת בהקיץ או נודדת עם מחשבותיי למקומות אחרים בזמן שהסבירה. בדיוק מהמקום הזה, שלא התחבר לצורת הקניית הערך – לא מצאתי לנכון לנסוע עם ספר ולעצור בכל מקום ולהסביר לילדים על מה ולמה. פתחתי ויקיפדיה, במקרה הטוב, והקראתי להם שורה או שתיים על שער הניצחון, קצת על האייפל וקצת על בית העירייה. תיבלתי עם מעט זיכרונות ילדות שלי מהמקום, הוספתי מעט סיפורים על נערותי וזהו. כך, זה עבר חלק ולא העיק – לא עליי ולא על החברה' שלי (אגב, זו הסיבה שגם החלטתי בסופו של דבר לוותר על מדריך שילווה אותנו. אנחנו כנראה לא מספיק מתורבתים ונהנים יותר מחוויית ה- free style שבטיול. בקצב שלנו ולפי הטעם והרצון שלנו, כל אחד סופג מהטיול את מה שמדבר אל ליבו).



שאלו אותי רבות אם דירה עדיפה על מלון ואיך מצאתי דירה כזו מדהימה. ובכן, זו הייתה דילמה לא פשוטה. שריינתי לנו תחילה מלון עליו קיבלנו המלצות, אך הבנתי שלא יהיו בו חדרים עם דלת מקשרת, ואיך לומר? כשאני נוסעת עם הילדים שלי, אני רוצה אותם קרוב אליי. אני אוהבת להיות בשליטה (כן, גם על הריבים שלהם), להנות מהביחד שלנו, ויש הווי מיוחד כשכולנו נמצאים באותו חלל. היות והייתה לנו חווית בית מלון ביורו-דיסני, ולאור העובדה שבעיר הבנתי שלא נהיה בחדר כולנו יחד, החלטתי לשנות ולחפש דירה. זו הייתה מסכת לא פשוטה בפני עצמה, היות וחיפשתי דירה עם מזגן. לא אלאה אתכן ב"ויה דולורוזה" שעברתי עם העניין הזה, אך בסופו של דבר מצאתי לנו דירה מהממת במארה, במיקום מצויין, חדישה ועם מזגן. למלון יש את יתרונותיו הבולטים (ארוחת בוקר מסודרת, שירות חדרים, ניקיון מדי יום והחלפת מגבות ומצעים אם צריך, קונסיירג' שיכול לייעץ ולכוון מדי יום לגבי המסלול / אטרקציות באזור ועוד). אבל גם לדירה יש המון יתרונות. אנחנו נהנינו מהזמן שלנו במרחב משותף, אך לכל אחד הייתה גם הפינה שלו.

אכלנו ארוחות בוקר ברחבי פריז - בכל בוקר דגמנו מקום אחר, נתנו ציונים ודירגנו את המקומות. קנינו "הביתה" פירות אדומים ונשנושים, ולתומר היה את הקפה שלו בבוקר, מיד כשהוא קם. הדירה הייתה מרווחת (לא חדרים קטנים במלון) והיה תענוג. אז אין נוסחה מדויקת מה מתאים למי, ולא תמיד זה המענה הנכון. מאד תלוי בנסיבות ובמה שמתאים לכם כמשפחה.



אצלנו היו הרבה קיטורים: כמה הולכים, וכמה חם. למה אני לוקחת אותם למוזיאון, למרות שאני יודעת שהם לא אוהבים (לא משנה שזה היה מוזיאון אינטראקטיבי וסופר חדשני, עם טכנולוגיה מתקדמת של אורות ויזואליים וקול) והייתה אחת שאמרה שהיא דווקא הייתה שמחה אם היו יותר מוזיאונים בטיול הזה. חלק רצו קניות, חלק רצו לחזור לדירה ולנוח. הבנתן את הקטע... לא פשוט לענות על כל הצרכים והרצונות של 6 איש, בגילאים שונים, בטיול עירוני אחד ואני חושבת שהכי חשוב לזכור לשמור על גמישות, להתאים את עצמנו תוך כדי תנועה, להיות גם ספונטניים לפרקים ולנשום. נשימות עמוקות. זה ממש עוזר.

ובסופו של יום, הכי הכי חשוב לזכור לומר תודה. תודה שאנחנו בחו"ל, תודה שאנחנו יחד, תודה על מזג האוויר שהסתדר לטובתנו, תודה שאנחנו צוברים חוויות, תודה על תמונה משפחתית שהצלחנו לצלם בהרכב מלא, תודה על יום מהמם שמגיע אחרי יום קשוח, תודה שנוסעים ותודה שחוזרים (כי חייבים לחזור בשביל לנסוע לעוד הרפתקה! כך אני תמיד מעודדת את הילדים כשחוזרים).


מה עוד יש לכן להוסיף על השהות בחו"ל?

איזה סוג של חופשות אתן מעדיפות לעשות עם המשפחה שלכן?

טיפים, שאלות, רעיונות, המלצות וכו' - תמיד יתקבלו בברכה.

מחכה לשמוע מכן.



חלק ג' בסדרה, על אחרי הנסיעה, יעלה לכאן בקרוב. אם אתן עדיין לא רשומות לבלוג, עכשיו זו הזדמנות מצויינת לעשות זאת כאן ולקבל את הפוסטים ישירות למייל ברגע שהם עולים לאתר.

תודה שקראתן עד כאן ♥ ונשתמע בקרוב.





123 צפיות0 תגובות

Comments


hello-revival-2_NRQBcggnU-unsplash.jpg
%D7%9B%D7%AA%D7%9D-%D7%A6%D7%91%D7%A2-%D
מריחה-צבע-yurehz-דנה-דלתות.png
ellieelien-MpOw8c_wPio-unsplash.jpg
alyssa-strohmann-tnpr-hPOta0-unsplash.jp
bottom of page