קפיצת גדילה

glikman18
לפני יום 1
זמן קריאה 2 דקות

הילדים בילו את רוב השבוע בבית בשבוע שעבר. שביתה, אתן יודעות... וזה הרגיש לי ממש כמו בימי קורונה. כשהיינו מלא בבית עם הילדים, ולא הייתה שיגרה. חיכינו לערב, שיודיעו איזו קפסולה לומדת מחר, והעצבים כבר היו רופפים. רק תוסיפו לזה עכשיו גם מלחמה, 59 חטופים, גיוס מילואים נרחב, שריפות משתוללות ולמה לא - גם קיצוץ בשכר של עובדי מערכת החינוך. חגיגה ממש...

אז מוצדקת ככל שתהיה השביתה (ואני לגמרי בעד עובדי ההוראה וחושבת שאיבדו פה את הצפון לחלוטין, על כל המשתמע מכך) הילדים בילו הרבה בבית בשבוע שחלף...

היה פה רעב גדול והרבה ארוחות כתוצאה מכך. בטלה מתמשכת והמון תלונות על "משעמם לי". וכל ערב מחדש, עלתה השאלה אם מחר יהיה ביה״ס.

גם אצלי העניין הזה יצר מתח. הצורך שלי בשליטה התערער לגמרי, והרצון העז לדעת אם לבטל דברים למחרת - רק הכניס אותי עוד יותר לסטרס. ביטלתי סדנא מחשש שהשביתה תשפיע גם על הנרשמות אליה. וכשנשארתי עם הילדים בבית (או הסעתי אותם או בישלתי להם) - לא ממש הצלחתי לשבת על הטוסיק ולעבוד...

אז בניסיון להרגיע את עצמי, אמרתי לעצמי, במן דיבור פנימי כזה, שהתקופה הזו היא "עונת המלפפונים" שלי.

כלום לא קורה בה.

אין חדשות, ואין עניינים מרעישים, ואין הבלחות חדות.

אני עכשיו ב"קפיצת גדילה", אמרתי לי. ממש כמו אצל התינוקות…

אלו ימים שבהם אני מאטה, שאני נותנת לעצמי חום לב, נוהגת בעצמי בחמלה על חוסר הספקים ועל חוסר התקדמות, ופשוט סבלנית ומחכה שהגל הזה יחלוף. כי בימים האלה, אני לא צריכה למהר לתת פתרונות. או לבוא עם תשובות. אני בהמתנה. על HOLD.

ומתוך ההמתנה - תגיע התבונה.

יגיעו התובנות.

יבואו הרעיונות, היצירה, התנועה תתחיל מחדש והגדילה תתחדש.

כי עכשיו זה זמן המתנה שבו אנחנו מאפשרות לדברים להבשיל ואני בהרפייה.

לא על הכל אני אחראית, ולא את הכל אני יודעת, וגם לא את הכל אני צריכה לפתור.

וכשלקחתי את הטיפ של ימימה, והתרחקתי מעט מהסיטואציה, וניסיתי להביט על הדברים ממבט-על ורק לצפות ולקבל פרספקטיבה, אתן יודעות מה גיליתי?

שדווקא בשבוע הזה, למרות שלא הספקתי לעשות דברים גדולים ומשמעותיים, דווקא עם הדברים הקטנים, לכאורה, שעברו אצלי ברשימה מיום ליום, משבוע לשבוע וחיכו לזמן שאתפנה אליהם, הצלחתי להתקדם ולעשות המון מהם. דווקא בדברים שהיו תקועים אצלי ב"קנה" מלא זמן, התקדמתי.

כמו מה למשל? אז ככה:

הספקתי לטפל בחידוש דרכונים זרים.

הספקתי לסיים את הספר הטוב הזה, שהתחלתי לקרוא בחופשת הפסח שלנו (בקרוב אעלה לכאן רשימת המלצות קריאה).

הספקתי לטפל בספר שלי ולגשש לגבי הוצאתו לאור.

הספקתי להזמין ולאסוף מדבקות חדשות לסדנאות "אסתטיקה יומיומית" שלי (זה נדחה כבר כל כך הרבה זמן!)

הספקתי להקשיב לשני שיעורי ימימה אחרונים, שאני "סוחבת" מאז נובמבר!!!

הספקתי לטפל בכל מיני ענייני ביטוח וחסכונות לילדים.

אז לפעמים, גם כשנדמה שאנחנו ב"עונת המלפפונים" ושזו בעצם קפיצת גדילה ומתוך הריק, תיכף תצמח ההתפתחות הרוחנית הבאה שלנו, גם שם, ולמרות הכל, נראה שדברים קטנים זזים בכל זאת.

נראה שיש איזו התקדמות ותנועה – גם אם היא לא ממש מורגשת.

ויש בכך איזושהי נחמה.

והקלה.

כי דווקא בשקט, מתוך נמנום – לכאורה, נרקמים הדברים הכי מדהימים שיש!

ואני ממש כבר סקרנית להבין מה הדבר הבא שעומד לבוא לפתחי.

והאמת? נראה לי שאני מזהה אותו.

ובקרוב אוכל גם לספר.