סוף "עונת המלפפונים"

אז איך עבר עליכן החופש הגדול?

שרדתן כדי לספר?

מבחינתי, היה סביר ואני מרגישה שעשינו הכי טוב שאפשר במסגרת הנסיבות והמגבלות הקיימות, ועל כך אכתוב כנראה בפוסט נפרד...

בחופש הגדול, אני עובדת כרגיל עם תומר ובמשרתי המפרנסת, אבל בכל הקשור לפרוייקטים האישיים שלי, הקשורים לקורסים של "אסתטיקה משפחתית", לסדנאות ולבלוג, אני משתדלת להוריד הילוך. אני לא כותבת פוסטים חדשים, לא יוצרת תכנים חדשים ולא ממציאה את עצמי מחדש בחודשיים האלה, אלא רק עובדת על הקיים. אז ברגע שנגמרו כל הקייטנות, החלטתי שזוהי "עונת המלפפונים" וששום דבר מסעיר לא חייב לקרות בה. לא חייבים להיוולד רעיונות חדשים, לא כתיבה של סדנאות יום חדשות, או תכנים מרעננים לקורס שלי. כשכולם בבית, זה הזמן פשוט להיות. להיות איתם, להיות נוכחת ברגע ולאו דווקא בעשייה כל הזמן.

ומה אגיד?

שבין ההחלטה לתחושה - היה פער גדול.

בהתחלה הרגשתי טוב עם זה.

מן כניעה כזו.

קבלה, ליתר דיוק.

אבל לקראת סוף החופש, כשכבר כלו כל הקיצין ומיצינו את כל הפעילויות, הויכוחים, הביחד וכולם כבר היו כמהים לאיזושהי מסגרת, כבר התגעגעתי. התגעגעתי אליי. לזמן שלי עם עצמי. ובעיקר – התגעגעתי לאיזושהי יצירה. לכתיבה. לעשייה ממשית.

כמה טוב שקבעתי מראש לקיים את Hosting is a piece of cake, סדנת אירוח לקראת החגים ב- 2/9 ובימים האחרונים של החופש הגדול והבלתי נגמר, העסקתי את עצמי בהכנות לקראת ובהתרגשות לכבוד האירוח. אז נכון שהיו הרבה ביטולים של הרגע האחרון: בידודים, נסיעות מפתיעות לחו"ל ברגע שהבידוד למחוסנים בפעם השלישית הוסר, חששות מהקורונה, ענייני תקציב שלא הסתדרו לקראת סוף החופש ועוד, וזה בהחלט לקח אותי אל תוך רכבת הרים רגשית ולא בהכרח נעימה. יחד עם זאת, אני לגמרי מבינה שזו רוח התקופה והדברים הם דינמיים, משתנים כל הזמן - ולאו דווקא לטובה. וגם לחלוטין ברור לי שהזמנים האלה הם לאו דווקא זמנים למותרות ולהשקיע כספים בדברים שהם לא must וזה בסדר שכל אחת עושה לעצמה את השיקולים שלה. ואני גם יודעת שבשביל לבנות משהו דרוש זמן, ואורך רוח, ושהדברים קורים לרוב לאט ובזהירות ולא בבום אחד גדול של הצלחה מסחררת, רעש וצלצולים. אז השתדלתי לקחת נשימות עמוקות, ולהתפייס עם המצב, ולשמוח על כך שהנה, אני שוב בעשייה, ותיכף החופש יסתיים וצללים של שיגרה ישובו אל חיינו, ואוכל שוב לחשוב בבהירות וליצור מחדש. ובעיקר בעיקר, חשבתי עד כמה אני הולכת לתת מעצמי יותר מ- 100% לפורום הנשים המיוחדות שהגיעו לסדנת האירוח שלי.

אז ב- 2/9 היה לנו בוקר מקסים וחוויתי בביתי. עם אוכל טוב, הרצאה מעניינת בנושא אירוח, הדגמות של שולחנות ערוכים ושלל רעיונות והמלצות איך להיערך, מה לקנות, מה כדאי לרכוש כמתנה למארחת, מתפריטים אופציונליים ועוד ועוד, כך שיהיה fun ולא רק "פרוייקט חיים" מתיש... המוצרים היפים של "עץ דויד", שאני כל כך אוהבת, היו שם גם – כמתנות לחג, כמו גם העוגות שלי לשבת. והיה שיח נעים, אינטליגנטי ומפרה, ומתכונים שניתנו וגם "שקיות הפתעה" מלאות בהרבה דברים טובים שחולקו לכל אחת בסיום.

מבחינתי, היה מוצלח וכייפי ואני כבר שועטת קדימה בחדווה אל הסדנא הבאה שיצרתי, שתהיה מדהימה מדהימה! היא נקראת "אסתטיקה יומיומית" ועוסקת ברווחה הנפשית ובאסתטיקה הפנימית שלנו (self-care ו- well-being, אם תרצו) ובאיך אנחנו מחברות את כל אלה ליום-יום שלנו. הסדנא היא סדנת יום, חד פעמית, שתתקיים גם היא בביתי (ברמת השרון) ב- 13/10/2021 בפורמט הקבוע:

ארוחת בוקר נדיבה ואירוח חוויתי, מפגשים וחיבורים נשיים מעניינים, הרצאה בנושא "אסתטיקה יומיומית", עבודה עצמית, פנימית, על ההתפתחות שלנו באסתטיקה טובה, שקית פינוקים בסיום היום שלנו יחד, והרבה ערך מוסף, רעיונות, מחשבות והרהורים לצמיחה אסתטית. נותרו מקומות אחרונים לבוקר הנהדר הזה, אז אם אתן בעניין דברו איתי בהקדם.

וב- 29/10/2021 ייפתח המחזור הרביעי של "אסתטיקה משפחתית"', התוכנית שאני הכי גאה בה בעולם, הפרויקט התהליכי שמחבר נשים, ומאגד את כל הדברים הטובים שאנחנו אוהבות, עם הרבה פרקטיקה, אסתטיקה, למידה, העצמה ואנרגיות טובות.

ובכן, נראה לי שאפשר לסכם ולומר שאני במיטבי כשאני בשיגרה שלי – שיגרת עבודה, שבה אני יוצרת, עושה, כותבת ומצליחה לחשוב על המצאות חדשות. "עונת המלפפונים" היא לא בדיוק בשבילי, כנראה... ולפיכך, מאחלת לעצמי בשנה הקרובה להמשיך ולהתפתח. ששום ביטול לא ירפה את ידיי, ושכל נרשמת תמשיך לגרום לי לרקוד ריקוד קטן בלב. שכל עשייה, כתיבה, יצירה ורעיון יעיפו אותי גבוה ויגרמו לי להתרגשות. שאמשיך לפגוש השראות, למצוא ניצוצות, להבריק ולהרחיב את הלב תוך כדי.

ומאחר ובשנה האחרונה הפכתי קצת ל"מלקטת", הנה שיר של מיכאל זץ האהוב, בו נתקלתי ברחבי הרשת ואיתו אני מזדהה כל כך:

ובכן, אני מאחלת לכולנו שנהיה.

שנהיה בבריאות איתנה בשנה שתבוא.

שנחלום רחוק וגם נגשים.

שתהיה לנו שנה שבה נזכור לנוח מדי פעם, "למלא מצברים", ונוכל גם לפרגן לעצמנו את המנוחה הזו.

שנהיה פחות קשוחות עם עצמנו ויותר חומלות, ודואגות גם לנו - ולא רק לכולם מסביבנו.

מאחלת לנו שנהיה תמיד מוקפות באסתטיקה טובה,

זו שמעלה תדר ומשפרת כל כך מצברוח, עושה נעים בעיניים, אך גם בלב.

ומקווה שנזכור גם לשמור גם על אסתטיקה פנימית, שנקפיד על זרימה עם מה שעושה לנו טוב, ונזכור ליהנות מהדרך.

ואף לא מילה אחת על קורונה. אמן!

אגב, את המתכון לקרפצ'יו תפוחי עץ הזה, שהוא הגרסה המודרנית לתפוח בדבש שלנו, תוכלו למצוא כאן.

שנה טובה לכולכן ותודה שאתן פה ♥