top of page
חיפוש

קנאת קוראות


אני אוהבת את מאיה ערד אהבה עיוורת. כשספר שלה רואה אור, אני אפילו לא מתעניינת במה הוא עוסק הפעם. ספריה של ערד, הם מסוג הספרים שלא קוראים את הכריכה האחורית שלהם, אלא מיד לוקחים ליד וניגשים לשלם עליהם בקופה. וכשאני יוצאת עם הספר מהחנות, אני יודעת בבירור שמובטחת לי קריאה זורמת, מהנה, אינטיליגנטית. כך הוא גם "קנאת סופרות".



על פניו, הספר הזה עוסק בכתיבה נשית. אביגיל שלו היא סופרת, שמאחוריה שלושה ספרים מוצלחים, והיא שוקדת על ספרה הרביעי. חיבוטי הכתיבה של אביגיל, הלבטים, תגובת הסביבה מכל עבר על ספריה הקודמים, כמו גם הביקורת של בעלה ושל העורכת שלה על כתב היד החדש – גורמים לה לטלטלה. כביכול, הספר כולו עוסק בכתיבה עצמה, ברצון הכותבת להצליח, לקצור שבחים ופרסים, לזכות בהכרה, אך לא כך הוא הדבר. לכאורה, הספר עוסק בקנאת הסופרות, באלו הוותיקות ובאלו בנות הדור החדש – בין אלו לאלו, ובינן לבין עצמן, אך יש בו הרבה מעבר לכך. זהו למעשה סיפור על אובססיה נשית, על התאהבות סוחפת, כמו גם על יחסים בין בני זוג, ועל סוגיות מיניות מהותיות, ממש כמו בכתב היד שהגיבורה כותבת: "שותפות הורים". אחדול כאן מלהמשיך ולתאר, מפאת החשש לקלקל ולפזר ספוילרים מיותרים.



אומר רק, שהספר הזה עורר בי הרבה תחושות. שיניתי את דעתי לגביו כמעט בכל עמוד ונראה לי שבכך הצלחתו. רק לקראת הסוף הצלחתי ליצור איזה "קלוז'ר" וכל הקצוות התחברו לי והתיישבו באופן מושלם. עוד אספר, שבאחת מתמונות האינסטגרם שהעליתי, נראתה כריכת הספר ואחד מחבריי שאל אם מדובר בספר חדש של מאיה ערד. השבתי בחיוב והוא ענה שהיא אחת הסופרות הטובות בעברית. הייתי באמצע קריאת הספר והזהרתי, שיש בספר הנוכחי משהו קצת יללני ומתיש. אביגיל שלו, היא כמעט לכל אורך הספר דמות בלתי מתחבבת. יש בה משהו קורבני, חמוץ, לא מרוצה, קצת אפילו בלתי נסבל. יחד עם זאת, הייתי סלחנית בעניין. אני כבר יודעת, והרי זו לא הפעם הראשונה, שדמויותיה של ערד לא מצליחות ליצור אצלי הזדהות. ובכל זאת, משהו בכתיבה, בעלילה, באינטליגנציה בה הדברים כתובים, מושך אותי לקרוא ולא מייאש. עם אביגיל שלו, למרות שממש ניסיתי, לא הצלחתי כמעט בשום שלב לפתח כלפיה חיבה, הערכה, הבנה. אני שוב נזהרת כאן מספוילרים, ולפיכך לא אציין באילו מקומות היא כן הצליחה לעורר את האמפטיה שלי, אבל היו מעט מאד כאלה, וכשהם הגיעו – הם היו נהדרים. ואז, ברגעים הקטנים האלה שמשהו עובר עליה ומצליח לעבור גם עליי, כשאני מרגישה את הצביטה שלה בלב, את האכזבה, ההחמצה או הערגה - ממש מתחשק לחבק אותה, את גיבורת הסיפור החמוצה, וזה ייאמר לגמרי לזכותה של מאיה ערד, שמצליחה לייצר טוויסט כזה.

באופן מוזר, גם בכתיבה עצמה מצאתי הפעם כמה "פגמים". למשל, קול מספר שצץ פה ושם, באופן כמעט מפתיע לאורך הסיפור, ואמירות כמו: "היא? דווקא היא?" של אביגיל עצמה, שנאמרות בתכיפות ובמן פולניות שכזו, שלא היו לי מובנות ולא התיישבו עם הכתיבה של מאיה ערד. אבל אני, כאמור, קהל שבוי. מאמינה לערד על כל מה שתספר, סומכת עליה שלחטאים הקטנים האלה יש הצדקה, יודעת שבסוף הכל יתברר ויתיישב, ואכן כך קרה. פרטים רבים שנדמו חסרי משמעות בהתחלה, התחברו בסוף ו"עשו שכל", על אף שנדרשה הרבה סבלנות, וגם אמון וסלחנות לכל אורך הקריאה.

ערד מיטיבה לתאר סיטואציות, שאינספור מהן פשוט נחרטות בזיכרון. גם עם סיום הקריאה, מצאתי את עצמי מהרהרת בסיטואציות עליהן קראתי ונחרטו לי בראש, ממש כמו קטע טוב בסרט. הרהרתי בסצנות מסוימות לא מעט, כמו גם במשפטים שחדרו את ליבי או הטרידו את מוחי בדייקנותם. למשל: "זה נורא עצוב," אביגיל דיברה כמו לעצמה. "להגשים את החלום ולגלות שהוא בכלל לא כזה חלום." (עמ' 269). כמה מדוייק.... או את הדימוי שהחיים נתנו למישהי "קלפים גרועים": "היו קלפים גרועים בהרבה, אני לא עושה כאן השוואות, אבל בשורה התחתונה היא שלפה מהחפיסה יד די מחורבנת" (עמ' 386). זה מצא חן בעיניי וגרם לי להרהורים.

רק בסיום הספר, אביגיל פתאום מתגלה. לפתע היא נחשפת כאינטליגנטית מאד ולא רק כטיפוס ממורמר ויבבני, שכל הזמן עומד על אי-הצדק בתחום הספרותי, ובכלל – טיפוס חסר שביעות רצון מהחיים: מהילדים, מחיי הזוגיות, מהעורכת שלה ועוד. פתאום, ממש בישורת האחרונה, אביגיל מתגלה כמישהי בעלת דעה מוצקה, חכמה, בעלת יכולת ניתוח טובה ויכולת לרתק. מקסים לראות איך הכל מסתדר ובא על מקומו, מתיישב באלגנטיות, כמו נטווה בידי אומן. מאיה ערד היא אכן אמנית. אמנית הסיפורת, מדויקת וחכמה.

אז אמנם קשה להבין מהקריאה כאן על מה הספר, בעיקר בגלל החשש להרוס לכם את החוויה, אבל תצטרכו לסמוך עליי שהוא טוב: עלילתו עשירה, משאירה הרבה חומר למחשבה, ויש בה הרבה חוכמת חיים שכייף לשקוע בה. לגמרי מקנאת בכל היכולות האלה - כאדם כותב וכקוראת אוהדת.

בפתחו של שבוע הספר, זוהי בהחלט המלצת קריאה חמה. עבורכן או עבור מישהו שאתן אוהבות. מוזמנות לספר מה חשבתן על הספר הנוכחי, אם קראתן, או שתחזרו לספר אחרי הקריאה אם הייתן שותפות לתחושותיי. ואם יש לכן המלצות לספרים נוספים שכדאי להתחדש בהם בשבוע הספר, אתן יותר ממוזמנות לכתוב כאן למטה.

הנה כמה המלצות קודמות שלי על הספרים של מאיה ערד: ביקור חטוף בעמק הסיליקון (dana-dlatot.co.il)


קנאת סופרות / מאיה ערד, הוצאת חרגול ומודן (412 עמודים)


*** ואם בא לכן להיות הראשונות לקבל את הפוסטים שאני מעלה, אתן מוזמנות להירשם כאן.

63 צפיות0 תגובות

Yorumlar


hello-revival-2_NRQBcggnU-unsplash.jpg
%D7%9B%D7%AA%D7%9D-%D7%A6%D7%91%D7%A2-%D
מריחה-צבע-yurehz-דנה-דלתות.png
ellieelien-MpOw8c_wPio-unsplash.jpg
alyssa-strohmann-tnpr-hPOta0-unsplash.jp
bottom of page