top of page
חיפוש

Adieu 2017, Bienvenu 2018*

בכל שנה – עברית או אזרחית אני נוטה לסיכומים. לפרידות. למבט לאחור. לרפלקציה. זה עושה לי טוב. מאפשר לי להתבונן, להסיק מסקנות, להיות גאה, לצמוח, להתפתח. הרפראנס שלי הוא האינסטגרם. ״אני חיה באינסטגרם״, אני תמיד נוטה לומר, בהתנצלות קלה. אבל למעשה, אני לא מתנצלת. לגמרי לא! האינסטגרם הוא הרשת החברתית המועדפת עליי. זו שאני הכי מתחברת אליה. תמונה שווה אלף מילים? בעיניי זה אפילו חזק מזה.

התמונות הן הזכרונות שלי ובהתחשב בעובדה שהיום פחות ופחות מפתחים תמונות ופחות מדפיסים אלבומים (אולי פעם בשנה, עם חוויות מהטיול המשפחתי או כשלאחד הילדים מלאה שנה…) – האינסטגרם משמש לי כאלבום זכרונות. בעידן שיש בו פחות כבוד לתמונות הסטילס ובכלל, עם המעבר ל״סטורי״ כמעט בכל מדיה, יש פחות תשומת לב להנצחת רגע אחד, מיוחד, שיישאר איתנו.

כל הרגעים היפים יותר, וגם אלו הפחות פוטוגניים אבל שראוי לזכור אותם, שלי ושלנו כמשפחה – נמצאים שם (אתם מאד מוזמנים, אגב: dana_dlatot@). אני מאלה, שהאינסטגרם עבורם הוא אוסף של רגעים, חוויות ועצירות בדרך הזו שנקראת חיים. ועל כן, שוב פניתי אליו, אל ידידי האינסטוש, וגוללתי אחורה, הרבה אחורה, ומצאתי, כמדי שנה, את עשרת התמונות שהכי דיברו אליי בשנה שחלפה. שנת 2017. ולא יאומן, כי רק לפני רגע חיפשתי את עשרת התמונות המקסימות שיאפשרו לי להיפרד יפה מ-2016 ולקבל בברכה את 2017 והנה אני כבר נפרדת גם מזו, שהייתה טובה ומרגשת ומאד משמעותית לי. מבינים למה אני אוהבת סיכומים?

כי הם מכניסים לפרופורציה ומאפשרים עצירה לרגע – במרוץ של החיים – והתבוננות. אז הנה אני משתפת אתכם כאן, בתמונות ה- highlight שאפיינו עבורי את השנה שהסתיימה לה.


השנה הזו הייתה שנת המעבר שלנו לבית החדש וכל מילה נוספת בעניין הזה מיותרת. אפשר לקרוא על כך כאן.


רגע כזה, של חגיגת יומולדת אינטימית, במשפחתיות גרעינית ומצומצמת. רק אנחנו. אמא, בת 38 ו-3 ילדים, כשמאחורי המצלמה תומריקו שלי. שלושה שבועות בדיוק אחרי שעברו לבית חדש. הכי הישג בעולם! הכי אושר. צרוף, מתוק, מזוכך ואמיתי.


עם המעבר לבית, אחותי וגיסי החמודים פינקו אותנו בעץ לימון דנדש. מתנה משגעת, מלאת מחשבה ועם הרבה משמעות עבורנו. חגי האהוב נטע את העץ, והמחשבה שאנו מכים שורשים באדמה החדשה הזו – מרגשת עבורי. ובינתיים, אנחנו נהנים מפירות העץ והרבה עוגות לימון הוכנו, כמו גם סלטים רבים שתובלו בלימונים שנקטפו ממנו…


לחברתי הטובה, הקרובה ביותר בשנים האחרונות, מלאו 40. חגגנו לה אצלנו בערב אינטימי בין חברים. היה כייף. וטעים. והכי מענג כי אירחתי בביתנו. וגם נרעדתי קלות משהכתה בי ההכרה שהגיל הזה יהיה מנת חלקי בקרוב. אימא׳לה!!! מה זה קשור אליי, אלינו, המספר הזה!?!

שינויים בעבודה, מחוות של הבעת אמון, התקדמות, למידה, רכישת בטחון. כל אלה היו חלק מההתפתחות המקצועית שלי. אי אפשר באמת להרחיב כאן, אבל דברים קרו ונאמרו ונעשו והיו (ועודם) מאד משמעותיים מבחינתי. והלוואי שכל זה רק יתעצם ויגדל ויתרחב. זרועותיי פתוחות לקבל על עצמי עוד.


אין כמו תחושת החופש. המרחב. השחרור. בתוך בליל המחויבויות והדברים שצריך לעשות, אני משתדלת למצוא לי את הפרצות שבהן אוכל לחוש חופשיה. לפנק את עצמי בכוס קפה טוב. בתפאורה הולמת (ואין כמו הים לשם כך), בלכתוב, לקרוא, להיות אני עם עצמי ולהרגיש משוחררת מכל עול. רק לכמה שעות. ולפעמים גם חצי שעה מספיקה בשביל להיטען מחדש…

יונתן המהמם, שכל כך מזכיר לי את מייקי כשהיה תינוק, הצטרף ביולי האחרון אל השבט שלנו ואין כמו תינוקות חדשים שמצטרפים למשפחה! זה תמיד מרגש מחדש ומרחיב את הנפש וגם את המשפחה, כמובן! ברגעים כאלה, אני תמיד חושבת על סבא בוריס, שבטח מביט מלמעלה ואומר לעצמו בסיפוק שהנה, ניצחנו את ימח שמם…. המשפחה גדלה, החיים ניצחו את הרוע והשטנה. ובינתיים גם לאחותי נולדה בת נוספת, אלכסה המקסימה, ואלו הם רגעי אושר גדולים והזדמנות לעצור ולהודות שהכל עבר בשלום ולהתפעם מחדש מפלא הבריאה הזה. שיהיו לנו רק בריאים!!!

גם אם לא עפנו על הטיול הזה ברגע האמת, גם אם עבדנו קשה, והתרוצצנו, ולא ממש נחנו, זה היה טיול מהמם!!! מבט כללי באינסטגרם על עשרת הימים האלה בהולנד – לגמרי יעמיד אותנו במקום. היה משפחתי, חווייתי, חברי, מלא זיכרונות ילדות שחזרו והציפו ועברו גם לדור הבא. מרגש ולגמרי זכות! לחיי עוד טיולים נפלאים שכאלה והזדמנויות לנסוע, לבלות ולהעניק לילדים שלנו חוויות. אמן!


פנקייק. סתם פנקייק עבורכם. עם קצת פירות ליד. אבל עבורי זה הדבר שהכי ראיתי בדמיוני לכש- נעבור למעוננו החדש. רציתי בוקר משפחתי כזה ומתוק עם הילדים, חוויה וזיכרון משפחתי שיהיה להם. בכלים יפים, עם פרחים ליד והכי באיזי שיש. והם משוגעים על זה. זה הפך להיות ריטואל של שבת בבוקר. ובכל יום חג, שנדמה להם גם כמו שבת, הם מבקשים פנקייק. ואני אוהבת את הביחד שהפנקייק הזה יוצר סביבו ואת הפינוק שגלום בו. הוא יוצר שיחות, והנאה ותחושה של משפחתיות ורגעים יקרים מפז.


שנים שרציתי להשתתף בסדנת צילום. רציתי לקנות מצלמה טובה. להתמקצע בכיוון הזה ולהתפתח בתחום הצילום. אני הרי כל כך אוהבת לצלם! (אפרופו אינסטגרם) ואוהבת ומוקירה את התמונות שנשארות אחר כך. אז לא ממש מימשתי את כל האמור כאן, אבל כן עשיתי סדנת צילום בסמארטפון! כזה תענוג!!! ובזכות זה גם פגשתי את תמר (תוכלו לקרוא על כך כאן) וזה מחזיר אותי שוב לבלוג. ולעשייה סביבו. לביקורים בכל מיני מקומות. לכתיבה. לצילום. להיכרויות שנרקמות סביב זה. איזו זכות! מודה מכל הלב לכל מי שקורא שורות אלה, ומתמיד ועוקב, ומגיב וכותב לי. בערוצים הפרטיים או המשותפים לכל. אין דרך להסביר כמה זה יקר וחשוב ומשמעותי עבורי. תודה!

ולסיום סיומת, לא קשה להבחין בכך שהייתה זו שנה של מעברים והתחדשות. שנה בה הכינו שורשים. שנה של התמודדויות, והתארגנות מחדש, והרבה הודיה והוקרה על הטוב שיש. שנה של ביתיות, צמיחה אישית ומרחב. זו הייתה שנה של אוכל טוב, בישולים ואפייה, פרחים יפים וירוק בעיניים. שנה של אירוחים והרבה פוסטים נהדרים בבלוג שהדרך אליהם הייתה רצופה היכרויות, מפגשים, הזדמנויות וסיפורים מעניינים מאחורי אנשים (ונשים!) או מיזמים נפלאים. שנה של חברויות קרובות וקשרים שמתהדקים. מאחלת לעצמי שנה לא פחות טובה מזו. ואיך הייתה השנה שלכם?

*שלום 2017, ברוכה הבאה 2018

צפייה 10 תגובות

Comments


hello-revival-2_NRQBcggnU-unsplash.jpg
%D7%9B%D7%AA%D7%9D-%D7%A6%D7%91%D7%A2-%D
מריחה-צבע-yurehz-דנה-דלתות.png
ellieelien-MpOw8c_wPio-unsplash.jpg
alyssa-strohmann-tnpr-hPOta0-unsplash.jp
bottom of page