סיפורי אאוטפיט #5
עודכן: 10 באוק׳ 2020
שדות תעופה היו מאז ומתמיד המקום האהוב על יעל.
היא אהבה לתצפת על אנשים, להתבונן בהרגלים שלהם,
להביט בלבוש שלהם ולרקום לעצמה איזשהו סיפור בראש עליהם.
היא לגמה באיטיות מהתה הרותח שהזמינה, והתבוננה בבחורה צעירה שישבה לא רחוק ממנה.
ג׳ינס סקיני כהה, חולצת ג׳ינס בהירה עם פאצ׳ים במרפקים, ונעלי אולסטאר צחורות שהפכו כל אחת לתיכוניסטית בעל כורחה.
היא נראתה לה כבת 25.
לצידה היה מונח תיק גב כחול שהיא יכלה רק לדמיין מה יש בתוכו:
לפטופ, ספר, כדור שינה לטיסה ארוכה, בקבוק מים, מברשת שיניים ומשחה, מברשת שיער, בקבוק בושם קטן…
הבחורה החליקה יד בשערה הבלונדיני, החלק ממילא, כמו לוודא שאף שערה לא זזה ממקומה, ולגמה מספל קטן. היא הציצה בשעונה המוזהב, בעל רצועות העור החומות והתבוננה סביב. בטוח יש לה דרכון זר, הירהרה לעצמה יעל. היא בוודאי באה לכאן לבקר משפחה רחוקה. או שהגיעה בתוכנית לחילופי סטודנטים…
אבל אז, משום מקום, הגיח אייל.
גבוה ומרשים והליכתו נמרצת. הוא העביר יד בשערו השופע, שגלש עד העורף, והתיישב לצידה.
היא חייכה אליו, חיוך כובש עם שיניים צחורות, כאילו רק המתינה שיבוא.
הוא החליק יד על לחיה.
יעל מיהרה להסב את מבטה וקיוותה שלא יראה אותה. שמבטיהם לא יצטלבו.
היו שנים שהוא היה האור בחייה. המצפן שלה. אהוב ליבה, האחד והיחיד.
מאז, עברו הרבה מים בירדן…
Comments