סיפורים מחדר העבודה #7

ללי הייתה חייבת ללמוד לבגרות בהיסטוריה. הלפטופ כבר היה פתוח לפניה וגם המחברת, אבל השיעמום... אוי, השיעמום!!!! אמא שלה תמיד אמרה לה להתקדם. "הכי חשוב - לחיות את הרגע ולהיות עם הפנים לעתיד. העבר לא משנה״, נהגה להדגיש באוזניה בכל הזדמנות. ״מה שהיה, היה. אין טעם לחטט בעבר ולהצטער על מה שהיה ולחשוב מה היה קורה אם היית עושה אחרת״, הייתה מוסיפה. אז למה, לעזאזל, הייתה צריכה ללמוד היסטוריה עכשיו, תהתה. למה ההסתכלות הזו על העבר תורמת!? ״זה משהו שונה״, היה מסביר לה אביה. ״היסטוריה זה ידע כללי״, היה מדגיש, "והמציאות מוכיחה גם שההיסטוריה חוזרת.... אירועים שהיו חוזרים על עצמם, אמנם בשינוי אדרת – משוכללים יותר, כרוח התקופה, אבל הדברים חוזרים על עצמם וחשוב להכיר אותם". ואף פעם לא שכח להוסיף גם, שבכל מה שקשור למערכת החינוך אין תמיד היגיון ושכל ישר, אבל צריך לעמוד בהתחייבויות ולסיים את החובות הלימודיים ולהוציא תעודת בגרות מלאה וטובה. מדי בוקר התיישבה ללי ללמוד לבחינה ועיניה נדדו אל התמונות שנתלו על לוח המודעות שלה. אל הריבועים השחורים הוצמדו שלל תמונות שלה ושל אייל, חברה החייל. במסיבה אצל חברים, לפני הגיוס, כשיצא לשבת בפעם האחרונה, כשהתנשקו בפעם הראשונה ועשו סלפי. זה הדבר היחיד שעניין אותה. אייל!!! היא לגמה מהסמות׳י הוורדרד שהכינה לעצמה, והתבוננה סביבה. החדר היה מעוצב מהמם. סוקולנטים ועציצים בכל פינה, מדפים קטנים שתוכל לקשט בכל מיני דברים, נורה מגניבה שעמדה על השולחן על תקן מנורה, קצת נרות... הכל היה בדיוק כמו שרצתה. בדיוק כמו שביקשה מאמה שיהיה. היא הבטיחה לה שאם החדר יהיה מעוצב לטעמה, היא תוכל ללמוד בו היטב ולהוציא ציונים מעולים. זו הייתה העסקה. היא רק לא לקחה בחשבון שאייל ייכנס למשוואה, לחדר, לראש, ללב. היא לא רצתה ללמוד היסטוריה. היא רצתה לחיות את הרגע. ולהביט אל עבר העתיד יחד איתו. זה כל מה שהיה לללי בראש.

התמונה היפה מפה: Pinterest