קפה בגדד

למרות שמהסרט הזה, “קפה בגדד”- שהוא בכלל סרט גרמני – אני זוכרת בעיקר את שיר הנושא (Calling You), אני יודעת בוודאות שהוא צולם בארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ומכיוון שכך, לא מזמן גיליתי שלקפה יש יום לאומי בארה״ב! כן, ממש ככה: ה-29 בספטמבר הוא National Coffee Day באמריקה! ולא יאומן איך לכל עניין עושים “יום” ולא תתואר הסגידה המעניינת הזו לקפה!!!

אני יודעת שיש אנשים שלא מצליחים לפקוח את העיניים בלי קפה. יש לי חברה כזו, שבלי הלאטה הרותח שלה בבוקר, לא מסוגלת לומר ׳בוקר טוב׳. אני מכירה את אלה שלא מסוגלים לתפקד לאורך היום בלי קפה, שהוא כמו סם עבורם. זו הפכה להיות מן תרבות כזו, מודרנית, של צורכי קפה מושבעים…

גילוי נאות: לא נגעתי בקפה שנים ארוכות! לא הבנתי מה הקטע עם זה… התחלתי לצרוך קפה רק מתישהו אחרי הצבא. הייתי (ועודני הרבה פעמים) בן אדם של תה.

אבל למדתי לאהוב את הארומה של הקפה (לא בתקופות הריון ולא את הקפה השחור ששותה בעלי היקר), אבל אני אוהבת את הפינוק שגלום בהפוך טוב. ולמרות שאותי הוא לא מעורר (אולי כי אני אוהבת לשתות אותו חלש מאד), כיום כבר יש בינינו יחסי חיבה. עבורי, לשתות קפה הפוך בחוץ, בבית קפה, נחשב למעין פינוק. זה הזמן שלי לעצמי, מישהו מכין עבורי כוס קפה (כי בואו נודה על האמת – מתי קורה שמישהו מכין לי משהו ומגיש לי??? :-)), ואני שותה את ההפוך שלי בזכוכית (כדי לראות את הגוון של הקפה ואת כמות הקצף) או בכוס take away שלפעמים היא הכרח או אמצעי הגייני, ובכלל, נעשתה מאד פוטוגנית וסקסית בצילומים… 🙂 ויש את בית הקפה הקבוע, שבו יודעים איך בדיוק אני אוהבת את הקפה שלי ♥ ולעומת זאת יש מקומות שבהם אני נמנעת מלשתות קפה, כי הוא חזק לי מדיי או לא נותן לי את תחושת הפינוק הרצויה. ובכלל לא חייבים בית קפה רציני כזה והתנחלות של שעות במקום כזה. כי היום, עם מקומות כמו coffix של קפה ב-6 שקלים, גם העלויות של צריכת קפה יומית מחוץ לבית – הן לא תמיד מאד משמעותיות ואפשר פשוט לקחת וללכת….

כשאני עם הילדים – בבקרים של חופשה, בשבתות ובחגים – אני נוטה לוותר על מנת הקפה היומית שלי. הרבה פעמים אני פשוט חוששת שיישפך עליהם חלילה, לא בא לי ״לחטוף קפה זריז״, מישהו תמיד יחפוץ בקצף שבכוס שלי או ירצה לעצמו את הלגימה האחרונה – הכי טעימה- של הקפה שלי ו… אין לי טעם בזה. כל החשק יוצא לי מזה. כך שקפה הפוך ומפנק עבורי מתקשר לרגעים של לבד. לרגעים של שקט, של מרחב של עצמאות וזמן פנוי – לגדולים בלבד…

בארה”ב יש בתי קפה קטנים או coffee shops כפי שהמקומיים מכנים אותם, והם מקומות שאפשר לעבוד בהם, לפגוש אנשים או סתם לראות זרים ולקבל השראות. וכמובן לשתות קפה איכותי ולאכול משהו על יד… כאלה הם סניפי סטארבקס מסוימים בשבילי ברחבי ניו יורק. אוהבת ללכת אליהם, לשבת, לשתות קפה ולצפות בהולכים ושבים, בנשארים ובעובדים החרוצים. כן, דווקא במקום שנועד לשתות קפה אני מקבלת טונות של עולמות תוכן והשראות להתמלא בהם ולהטעין מצברים.

ואיך אתם שותים את הקפה שלכם? חזק? חלש? קצר? ארוך? האם במאג או בזכוכית, בספל קטן וציורי או בכוס חד פעמית דווקא? האם אתם מאלה שלא מתפקדים בלי מנת הקפה היומית שלהם? והאם הוא מצליח לעורר אתכם ולהיות המרענן הרשמי? ואולי אתם בכלל אנשים של תה?

ספרו לי… מעניין אותי! 🙂