סיפורי אאוטפיט – #1

בשנים האחרונות מצאתי את עצמי נמשכת לתמונות פינטרסט המציגות אאוטפיטים. מערכות לבוש, אם תרצו. התמונות האלה כבשו את ליבי, לא רק בשל טעמן הטוב (זה מאד אישי, כמובן), אלא משום שכל אחת מהן ״דיברה״ אליי וסיפרה סיפור משל עצמה. אז החלטתי לצאת עם פרויקט חדש, שנקרא: ״סיפורי אאוטפיט״ ובמהלכו אעלה אחת לחודש, סיפור דמיוני קצר על תמונת אאוטפיט שאהבתי במיוחד ומאחוריה, הבחורה המיוחדת. כי הרי תמיד יש לנו איזה סיפור בראש, על כל אחד (ואחת!), ואנחנו רוקמים אותו במוחנו, ואוחזים בו, עד שבאמת מכירים…. ואז? או שמתבדים לחלוטין, או שהחיים האמיתיים מאוששים את אשר חשבנו….

אספתי 12 תמונות בסך הכל, והן יעלו אחת לחודש ובהתאמה לחודשי השנה, לעונות המתחלפות ולזמנים המשתנים. לא בכל סיפור יש פואנטה גדולה, אבל לפעמים דווקא הסיפורים ״הקטנים״ הם אלה שהכי נוגעים בנו. ובכל מקרה, כל אחת תוכל לקחת מכל תמונה ומכל סיפור את מה שהכי ״מדבר״ אליה.

מקווה שתהנו מהפרויקט הזה, לפחות כמו שאני נהניתי לעבוד עליו. וקבלו במחיאות כפיים סוערות את הסיפור הראשון, על התמונה הבאה:

אוקטובר היה החודש המועדף עליה. ללבוש שמלה קלה עם מגפונים, מכנסיים קצרים עם חולצה ארוכה דקיקה. גופיה עם מכנסיים ארוכים. ניגודים. היא אהבה ניגודים. גם גידי והיא היו ניגודים. ניגודים מושלמים! השמלה האהובה עליה, בגוונים של שחור ולבן, הייתה עוד ניגודיות מושלמת מבחינתה. היא ענדה את העגילים שגידי קנה לה ליום הנישואין האחרון ואת הטבעת עם האבן המשולשת שמצאה בשוק מקומי באיטליה והתאהבה בה ממבט ראשון. היא ישבה בבית הקפה הפינתי ומרחה בנדיבות קרם ידיים על כפות ידיה היבשות. היא שלפה מהתיק מחברת פרחונית שתמיד רוממה את מצב רוחה וסידרה על השולחן כמה עפרונות לשרטוט בהמתנה לפגישה הבאה שלה. המלצר הניח לפניה ספל עם תה הצמחים המועדף עליה. היא היטיבה את משקפי הראייה על גשר אפה והחלה לאייר. היא שרבטה על הדף הריק במרץ רעיונות שעלו בה, דמויות וכיתובים. זה היה ״חימום״ נהדר לקראת הפגישה עם עורכת המגזין הנחשב. אמצעי נפלא לסדר לעצמה את המחשבות. היא כל כך רצתה למצוא לעצמה “בית” כמאיירת, לייצר לעצמה הכנסה נוספת במקצוע שבחרה לעצמה ואהבה בכל מאודה והיה מקור למחלוקת קבועה בינה לבין גידי. ניגודים! איש מבוגר נכנס לבית הקפה עם זרי פרחים עטופים בנייר עיתון. ״רק היום, זר בעשרים שקלים״, אמר. היא התבוננה בזרים שבידיו, ואז בפניו של האיש עם השפם הלבן, והחליטה לקחת זר לבן הביתה. היא שילמה לו והניחה את הפרחים על השולחן, פתחה דף חדש במחברת והחלה לאייר אותם ביד בוטחת.