חזל״ש*

זהו, אוגוסט הארור מאחרינו וחוזרים לשגרה. שגרה! כמה נחת, רווחה ואופטימיות במילה אחת.

אז למרות שהיה כייף להקיץ בלי שעון מעורר בבקרים, ועל אף שלא היו הסעות לחוגים ולחץ להביא ולאסוף את כולם מהמסגרות בזמן, לטעמי אוגוסט הוא אחד המיותרים בלוח השנה. פשוט חודש מיותר, שלגמרי אפשר היה לוותר עליו! הוא ארוך מדיי, הוא לוהט במיוחד מבחינת טמפרטורות והוא הקש ששובר את גב הגמל (או ההורים, במקרה הספציפי הזה).

אצלנו אפשר לסכם ולומר שהחופש הגדול עבר לנו, איכשהו, בשלום. הקטנים היו בקייטנה עד אמצע אוגוסט ככה שאין לי ממש סיבה לתלונה. היו לנו כמה ימי חופשה בחו״ל שהיו חלומיים (ועל כך בפוסט נפרד), והיו לנו לא מעט שעות בית ורביצה. היו גם חברים שבאו והלכו, וקניות והכנות לשנת הלימודים הקרובה, ובילויים עם הדודים וסבא וסבתא, והיה גם חירפון ארוך ומתמשך, שהגיע במלוא העוצמה בימי החופש האחרונים. ארבעת הימים האחרונים של אוגוסט באמת באמת היו ממצים, מתישים, מתסכלים ולגמרי גרמו לנו להבין את הפואנטה, אם מישהו במקרה לא קלט עד עכשיו, למה זה כל כך חשוב להיות זמן כה ממושך ללא מסגרת, בבטלה מוחלטת ונטולת תכלית….

צעקות ה״דיייי״ שלהם כבר החרישו את האוזניים. המכות שהתעופפו ביניהם כי ״הוא הרגיז אותי״ ו״היא מציקה לי״ היו בלתי נסבלות! הריבים מהמושב האחורי היו מסוכנים לנהיגה, בעיקר משום שלא הבנתי בכלל מה קורה שם, ממש מאחוריי ועל מה בדיוק הם רבים (מי נושם יותר אוויר!?!) קריאות ה-״אמא, משעמם לי״ הרקיעו שחקים. הרצון שנספק עוד ועוד אטרקציות ושעשועים – היו מוגזמות. ההצעות לקרוא ספר או לשבת על חוברת למידה או לשנן את לוח הכפל, חלילה – נתקלו במחסומי חוסר חשק עזים. עשה רושם שהיצמדות למזגן, והידבקות למסכים (טלויזיה, מחשב, אייפון, אייפד, ומסך הקולנוע) היו האופציות המועדפות.

אני מקצינה כמובן. מאד מאד מקצינה!!! כי היו לנו גם רגעים יפים ונעימים, שיזכרו לטובה, אך לא נתיפייף ונודה באמת – שהיו גם הרבה רגעים קשים, לא כיפיים ופחות מוצלחים. ככה זה כנראה! החיים מורכבים מרגעים-רגעים, שחלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. בסופו של דבר, יש זרימה ותנועה והכל עובר חביבי. הנה, עובדה. חזרנו לשגרה.

אז מה עשיתן כשהשגרה חזרה? אם לא אכפת לכן, אקפוץ בראש ואתן דוגמה. כי ביום הראשון שהשגרה שבה אל כנה (והכוונה כאן לשגרה אמיתית, לא כזו שאחרי שעתיים כבר צריך לבוא לאסוף) ויכולתי ליהנות מכמה שעות רצופות של שלווה, מצאתי את עצמי בים. אחחחח כמה פנטזתי על הרגע הזה!

ים, בשקט, בלי ילדיי הפרטיים וללא הצרחות והצעקות של ילדים של אחרים. ים בשקט, למבוגרים בלבד, עם ספר ומחברת ההשראה שלי, קפה חם וטעים בכוס זכוכית גדולה (כשהילדים איתי אני לא שותה קפה בכלל, ואם כבר מזדמן לי – אז רק קפה קטן. כי הרי לא באמת אפשר ליהנות מכל לגימה!), קפה בלעדי שלי, שאף אחד לא מבקש ממני שאתן לו לטעום מהחלב המוקצף או מהשארית שנותרה בספל, ורוגע כדי לסדר את הראש והמחשבות, לתכנן תוכניות ולרקום חלומות.

לסיכום החזל״ש, היה לי נפלא ואני מתכוונת להשתדל לחזור על זה עוד כמה פעמים עד סוף ספטמבר, כדי למלא מצברים, אפילו עם ״ספיירים״, כי באוקטובר – נחשו מה? שוב חופש! 🙂 אז תיהנו מהשגרה, תחגגו את הרוטינה, תברכו על השקט. כי הוא זמני ומבורך מאד.

* חזל״ש = חזרה לשגרה