שבת בבוקר, יום יפה

מכירים את השבתות המתוקות האלה? שקמים בלי לחץ, אבל עדיין בשעה נורמלית. מתארגנים בכייף. יוצאים לנסיעה לא ארוכה מדיי, מצוידים באמא-סבתא לעזר. יוצאים לפעילות מקסימה בטבע. הילדים נהנים, זורמים, מחויכים. בקושי יש ריבים. פוגשים את הבעל שחזר מרכיבה ומצטרף על אופניו. מחויך אף הוא! איך לא? הרכיבה לא סוכלה בשל תוכניות משפחתיות והוא הצליח לשלב גם וגם! ניצחון!!! 🙂 חוזרים לצהריים בבית. הקטנה כבר עייפה והולכת לישון. מצליחים לאכול בשקט. הכל עובר בשלום, עם סיפוק כזה והרגשה של שמחה בלב. אז כזה בדיוק!!!

בשבת שעברה, במזג אוויר מושלם יצאנו לממש תוכנית שהייתה לי ב״מגירת הרעיונות״ מאז אוגוסט. נסענו לביתן אהרון, לחלום של מקום, המכונה ״משק הלברכט – גינת אוכל״. מדובר ב-תשעה דונמים ירוקים ומסבירי פנים, שהיו פעם פרדס ובשלוש השנים האחרונות הפכו לגינה צעירה, המניבה עוד ירקות ותבלינים ותוצרת משק טרייה. כל היבולים הם אורגניים, פרי טיפוחם של תמי הלברכט ואביה, מומחה לגינון ועיצוב נוף. על כל אלה קראתי אז בעיתון, ושמרתי את אותו גזיר מקופל היטב בארנקי, ממתין לזמן הנכון ולמזג האידיאלי, וכל זאת מבלי להאמין שהמקום הזה אמיתי וכל-כך שווה.

הגענו למקום עם שפע חניה, שהייתה אפילו מוסדרת על ידי שני סדרנים צעירים ומתוקים שסייעו במציאת מקום חניה ראוי. נכנסנו בשערי משק הלברכט, ומייד ״נפלנו״ על קופה שככל הנראה הייתה מאולתרת (בקופה הראשית והמוסדרת יותר השתרך תור ארוך וזו נפתחה לעזר). מכיוון שהתחנה הזו נועדה רק ל”עזרה ראשונה”, היא הייתה מאורגנת פחות טוב ורק כשהתקצר התור והתקרבנו לקופה, הבנו שיש כאן החלטות לקבל: לאיזו פעילות נרשמים? מה כדאי? מה מתאים לגיל? ומה יסב הכי הרבה הנאה לכל הנוגעים בדבר? האזנו בקשב רב למידע שתמי מסרה לקודמינו בתור: הצגה, קטיף פירות הדר, סיור לכוורות הדבורים, סיור בגינת התבלינים עם הסברים, סחיטת מיצים והכנת פוקאצ׳ות בטאבון וגם — תחנה של עבודות יצירה. החלטנו שנלך על הסיור בגינה ועל היצירות. ההצגה הייתה מיועדת לבני שנתיים עד 6, כך שרק מייקי נפל בטווח, וגם זה היה גבולי, אז ויתרנו. ובל נשכח שאחרי הכל, נשארו לנו עוד מלא תפוזים לסחוט עצמאית מהקטיף בקיבוץ מלפני שבועיים… בכל אופן, מי שביקש לצאת לקטיף, שילם 25 ש”ח וקיבל שק שחור להכניס בו את ״הסחורה״ שתקטף. רעיון וביצוע מקסימים!

במקום אפשר ליהנות מ”פינת חי” צנועה: עיזים ולול תרנגולות חופש שניתן להאכילן, מה שרק הוסיף לאווירת הטבע המשוחררת והייחודית.

ארגז חול מכובד ומאובזר בהמון “כלי חול” חיכה לקטנטנים ועל אף הסתייגותי הרבה מהקונספט (החשוב התפתחותית הזה, כן, אני יודעת!) אפילו בי עלה החשק לשהות ולשחק בו… תוכלו למצוא במקום גם מחצלות עליהן ניתן להשתרע וגם ושולחנות פיקניק שפזורים לכל אורכו ורוחבו של המשק מה שמאפשר להביא אוכל מהבית ולשבת סביב באופן משפחתי ואינטימי וליהנות מהטבע ומהכיבוד הביתי.

מדי שעה עגולה מתכנסים ליד הקקטוס הגדול ומשם יוצא סיור מודרך במשק (כ- 20 עד 25 דקות מתומצתות וחווייתיות). בסיור זה מקבלים הסברים על הירקות העונתיים שצומחים שם, קצת על צמחי התבלין, על גינון ועל שתילה. סיוון המדריכה הייתה נפלאה: ידידותית, מסבירת פנים והסבריה היו נהדרים, בגובה העיניים, ועברו בצורה שהצליחה למשוך את הילדים ולגרום להם לשתף פעולה. בין היתר למדנו על תולעים, אדמה ומה שביניהן (קומפוסט), על צחצוח שיניים בעזרת עליי מרווה, על תחליף הסוכר סטיביה, ועל שתילת שום, שמרחיק מזיקים, על שורשיו וצמיחתו.

בפינות היצירה הילדים קיבלו כלי טרקוטה אותו הם צבעו בגואש ואחר כך שתלו בו שתיל, תוך שהם ממלאים אדמה, מהדקים אותה ולוקחים אותו איתם הביתה, לגדלו בגאווה. בפינת יצירה נוספת הילדים הכינו על בריסטול שלט לחדר, הדביקו מדבקות, נצנצים וצבעו בטושים. היה מקסים ואפילו נלי (שנה ו- 10 חודשים) השתלבה נפלא בפינת היצירה הזו!

השבת הזו כנראה הייתה עמוסה באופן מיוחד, מה גם שמצאתי קושי מסוים להתנהל באזור עם עגלה. לא בכל המעברים היא עברה, היה צורך לעשות עיקוף שלם כדי לא לדרוך על התוצרת, קהל רב של אנשים וילדים וכו’. יחד עם זאת חשוב לציין שני דברים: אחד – רוב הזמן העגלה לא הייתה חיונית לנו כי מאד נוח להסתובב במקום ברגל, בעיקר עם קטנטנים שיכולים ואוהבים כבר להיות עצמאיים. שנית –  אם נחוצה לכם עגלה – קחו אותה אתכם. אתם כבר תמצאו איך לנתב את הדרך תוך כדי תנועה. זה בהחלט משהו אפשרי….

מפאת קוצר הזמן שלנו, ויתרנו כאמור על סחיטת המיץ ועל אפיית הפוקאצ’ות בטאבון אבל בהשראת הבוקר הזה הילדים סחטו מיץ כשחזרנו הביתה והגישו לסבא וסבתא לשתות ובערב ביקשו לאכול פיצה בטאבון. ביקשו – וקיבלו!

בקיצור, היה בוקר קסום, עם ערך מוסף – בדיוק כמו שאני אוהבת, מזג אוויר מושלם, לא רחוק מדיי מהבית ולא ארוך ומתיש מדיי מבחינת תוכן. מצורפים כאן המחירים והפעילויות שהיו:

אנחנו עוד נחזור לשם, זה בטוח!

וכרגיל, אם כתבתי על כך כאן, סימן שמומלץ מאד מאד!