פריחות של חורף

עד שמגיעה שבת נעימה, עם הסכמה מצד הבעל לוותר על הרכיבה לטובת המשפחה, עד שכולם בריאים ונוחים לטיול – באה הדילמה: מה לעשות!?!? אז נכון שיש לי ״רשימת המתנה״ של אתרים יפים, קרובים יותר או פחות לבקר בהם. אבל כשמגיע הרגע, אנחנו תמיד בהתלבטות.

אחרי שניסינו לנסוע לאירועי ״דרום אדום״ לפני כחודש וה- waze האריך בכל שעה את הדרך בשעה נוספת, הפקקים היו בלתי נסבלים וגם הילדים עצמם, רחמנא לצלן, לא רצינו להיקלע שוב לאותם פקקים ולנסיעות ארוכות מדיי. אז, באותה השבת עשינו “אחורה פנה” ולקחנו את עצמנו לאזור לטרון. נכנסנו ליער המגינים, שקידם אותנו בסבר פנים יפות עם שלל רקפות (ומעט כלניות), צל נעים ומישורים ועליות לדלג או לטפס בהם. לא משהו אקסטרימי. סתם חילוץ איברים נעימי…

הבאנו אז כדורגל לבנים ואנחנו, הגדולות, הלכנו לטייל קצת וניצלנו את הזמן לשיחת בנות כייפית. והקטנה? היא נדדה בין מחנה הבנים למחנה הבנות…

משם הלכנו לחטוף שיפודים ולנגב פיתה ב״אסא״, שהיה עמוס מאד אבל השביע את כולנו. קינחנו בארטיקים וחזרנו הביתה, עייפים ומרוצים מ״התיקון״ שנעשה. כי בימי החורף היפים, הנעימים, כשהכל ירוק ופורח וממלא את הלב – אי אפשר להישאר בבית.

בשבת לפני שבועיים, אחרי לבטים אם לנסוע צפונה לראות משהו ייחודי ושונה, או לנסות את מזלנו שוב לכיוון דרום, החלטנו לחזור לאותו אזור בדיוק (לטרון) ולראות את פריחת השקדיות… מיני ישראל שם ליד, ויש כמה מסלולים באזור שאפשר לדגום, הוא אמר ואני – השתכנעתי. יאללה, נוסעים! הסנדויצ’ים הוכנו, הפירות נחתכו, החטיפים נארזו ויצאנו לדרך, עם אמא בונוס שהצטרפה אלינו! כייף גדול!

כ- 40 דקות נסיעה מהבית נכנסנו לאזור של פריחת שקדיות (ממש מעט לפני מיני ישראל). רכבים רבים החלו לפקוד את האזור ואנחנו חנינו ויצאנו לצעידה רגלית בין השקדיות הנהדרות והשדות הירוקים.

הצטלמנו וצעדנו בשביל שהוליך אותנו למטע נוסף (נלי: “בואו אחריי”).

התלכלכנו לא מעט בבוץ, שמענו קיטורים (על החום, על אורכה של הדרך ועל הלכלוך…) וחזרנו לאוטו לפיקניק מאולתר בתא המטען האחורי 🙂

משם נסענו למיני ישראל. התור שהשתרך עד לקופה היחידה שעבדה היה מכובד למדיי. וככל שהתקרבנו לשם חשכו עיניי למראה המחיר. 69 ש״ח לאדם, כולל עבור ילד מגיל שנתיים. חשבון זריז הראה שסיור בארצנו הקטנטונת יעלה מעל 400 ש״ח, מה שהיה נראה לי מטורף גם לנוכח האנרגיות המתמעטות של כולנו. לא יודעת מה לומר על המחיר השערורייתי הזה… ולא ברור למה אין מדרג תשלומים לפי גיל. ומדוע יש נהירה כה גדולה לשם, עם מחיר שכזה!?!? האם חולקו איזשהם קופונים שפספסתי? אם יש לכם אי אילו תובנות בשבילי – אשמח ואודה.

בדרכנו לחפש קרטיב שימתיק לנו את היום חלפנו על פני חוות סוסים. הילדים התלהבו ונכנסנו להציץ… ביקרנו את הסוסים במכלאותיהם, הצטלמנו, ואפילו שקלנו לעלות ולרכוב על הסוס היחידי שהסתובב במאנז׳ (40 ש”ח ל-4 סיבובים), אבל הפחד הכריע והילדים ויתרו על התענוג בלב שלם.

הארטיקים המבוקשים נמצאו בפינת חמד של תחנת דלק. התחרדנו לנו בשמש ולטובת אמא, קפצנו שוב ליער המגינים לומר (שוב) שלום לרקפות – הפעם רק מחלונות הרכב.

חזרנו הביתה מאווררים, חוויתיים, וטובי לב. היה כייף גדול ושבת בלי תוכניות גדולות עברה – אחרי הכל – בשלום ובזרימה מוצלחת.