פרידה משנת 2015, או: עשרת רגעי השיא שהיו

בעוד כמה שעות ננופף לשלום לשנת 2015. יש מי שייצא לחגוג ברוב הדר ופאר את הסילבסטר, יש מי שיציין את החילופים בחגיגה צנועה, בבית, עם אהוביו וכוס שמפניה (או בלי), ויש מי שפשוט ייכנס למיטה ויתעורר למחרת לשנה חדשה. האחרונה זו אני! אבל מכיוון שאני בכל זאת בן אדם של טקסים, הרגלים, פרידות רשמיות וכו׳ בחרתי להיפרד כאן מ-2015 באמצעות עשרת תמונות נבחרות מהאינסטגרם שלי. עשרה ציוני דרך, רגעים מרגשים, משמעותיים ואישיים שקרו בשנה החולפת. אז הנה לכם:

2. לקחנו את הילדים למגרש עליו עתיד להיבנות הבית החדש שלנו ופיזרנו איתם בשטח סוכר, מטבעות זהב, ושום למזל טוב ונגד עין הרע… היה סופר-מרגש ומאד מחבר (את הילדים לביתם העתידי).

3. צעדים ראשונים!!! נלי, בת שנה וחודש כמעט, עושה את צעדיה הראשונים בעולם! גם בפעם השלישית, כשזה קורה, זה מרגש ומשמח וגם מוזר כשפתאום עוד ברייה מסתובבת לך בין הרגליים, על שתי רגליים! 🙂

4. ערב חג פסח 2015. לקחנו את הילדים לאכול ארוחת בוקר בבית הקפה המועדף עלינו. ממול, תחת עץ, צילמתי את שלושת המופלאים שלנו. לא תמיד מתאפשר לתפוס את שלושתם באותו פריים, כשכולם מביטים למצלמה, מחייכים, טובים ומתוקים לשנייה אחת. והנה פה – כל התנאים התממשו! כשאני מביטה בתמונה הזו אני לא מאמינה איזו גדולה לורי. בוגרת. יפה. מלאת תובנות. ומייקי שובב וחייכן ושופע קסם. ונלי – ממתק שאין שובע ממנו. רק שלעד יישאר כך, אמן, טפו טפו, כן יהי רצון.

5. חופשת פסח. יצאנו לקטוף נוריות, שהוא הפרח האהוב עליי ביקום… בתוך שדות מלאים בנוריות – מראה עוצר נשימה בפני עצמו – עומדים הילדים שלי, פרחים בתוך שדה פרחים, אוחזים בכלים עם נוריות קטופות, שיסודרו אחר כך בבית בתוך וואזות קטנות ויעשו לנו מלא שמח בלב… זה היה יום שמח, עם זיכרון כייפי וזרים של נוריות שקישטו לנו את הבית במשך כמה שבועות! פרחים זה כייף ולקטוף אותם עם הילדים זה עוד יותר מקסים!

6. בגן של מייקי יש יוזמה משגעת שנקראת: “כל ילד הוא שיר”. לאורך השנה, כל ילד מציג שיר אהוב שבחר, ומפעיל את ילדי הגן עם איזו יצירה נחמדה (למעשה, ההורים מציגים ומפעילים…). במקרה שלנו, האחים שלי, הלא הם להקת ״התקווה 6״, הם שהציגו והפעילו. הם הגיעו לגן להציג בפני הילדים את ״מה שיהיה יהיה״, לשיר איתם, לספר להם קצת איך כותבים שיר, כיצד מלחינים, כמה חזרות צריך וכמה עבודה מושקעת בזה, כדי ששיר ייצא לרדיו וכו׳. היה מרגש! מייקי היה גאה להביא לגן להקה. את הדודים שלו! הוא שר בביטחון את כל המילים והיה מאושר. וגם אני! בתמונה, שלושתנו – האחים, עם מייקי בגן.

7. ב- 6 ביולי 2015 קרה דבר פורץ דרך מבחינתי. הבלוג שלי ״דלתות״ (מכירים???) עלה לאוויר. אחרי שנים של שאיפה כמוסה, כמה חודשים של שאיפה מדוברת, שעות רבות של השקעה וכתיבה, צילום ומחשבה, ועם הרבה עזרה מחבריי (או ליתר דיוק מגיסתי, עמיתוש) הבלוג יצא לאוויר העולם. זו אני, זו דרכי, זהו פרי עמלי. עדיין קיימת התקווה שהוא יופץ וייקרא על ידי המונים, השאיפה שיהיה מקור להמלצות אמינות, הרצון שיהיה מקום של פרגון ואהבה, ובית לדברים יפים, מעוררי השראה והנאה (אז הכי אשמח אם תעזרו לי להפיץ את הבשורה :-)). אחרי הכל, כל כולי מושקעת מאחורי כל דלת ודלת בבלוג הזה.

8. ב-20 ליולי 2015 עברנו דירה. אחרי 11 שנה, נפרדנו מדירתנו האהובה, מהחיים הקודמים שלנו בתל אביב, מהרגלינו הישנים. ארזנו חיים שלמים בקרטונים כדי לחזור אל המקורות, לרמת השרון, אל חיקם של ההורים לאיזו תקופה, עד שנסיים לבנות את בית הקבע שלנו. צעד משמעותי ביותר!

9. טיול משפחתי בלכיש. יצאנו לבציר ענבים, לטיולון מקסים. את כל הפרטים תוכלו למצוא כאן, אבל את התמונה הזו אני אוהבת במיוחד. יש בה הכל: מתיקות, יופי, שלווה וזכרון מקסים מיום חג אחד בהרכב משפחתי מלא, שהייתה חוויתית עבור כולנו.

10. 3 בדצמבר 2015. בשעה טובה אחותי ילדה בת מקסימה. אמילי. וזה היום שגם נולדה דודה. כן, כן. לראשונה הפכתי לדודה, וקיבלתי על עצמי טייטל שלא היה קודם. הרגשה חדשה, מוזרה. מנסה למצוא את מקומי. לעזור בלי להעיק. לקבל את היופי הזה באהבה, על אף שאינו שלי (עד היום, כל תינוקות המשפחה היו באדיבותנו… :-)). שונה, אחר, ומקסים כאחד. ברוכה הבאה אלינו, אמילי. ומזל טוב להורים הטריים והאהובים, שלי אחותי וחגי גיסי.

אלה היו ״עשרת הגדולים״ שלי. ומה שלכם??

מזמינה אתכם לעשות לעצמכם משהו דומה. זו דרך נחמדה להביט לאחור, להתרשם ממה שהיה, להיזכר ברגעים ששכחנו, להתגאות ברגעים קטנים כגדולים, להתרגש, ולקבל פרספקטיבה. ובכל מקרה, מאחלת לכולנו שנה אזרחית מוצלחת. מקווה ש-2016 תהיה חביבה אלינו ונדיבה כלפי כולנו.