עמידה ראשונה

זו הייתה יוזמה כיתתית שהתארגנה לה, אחרת סביר להניח שלא היינו הולכות. אחרי הכל, שבת הוא יום מורכב עם שלושה ילדים ולכל אחד מהם צרכים ורצונות שונים. בהחלט לא יום לזמן איכות רק עם אחד מהם… נדרשה גם היערכות שמרטפית מיוחדת על הקטנים, שלא נכללו בתוכנית האומנותית. בקיצור, לגמרי לא הבחירה הראשונה שלי ליום שבת. אבל אמא נחמדה של אחד מחברי הכיתה הציעה למכור כרטיסים בסוג של מכירה קבוצתית ומשראיתי את ההיענות הכיתתית, אי אפשר היה להשאיר אותה מחוץ לעניינים. שאלתי את רקדנית הבית שלנו אם היא בעניין, והיא דווקא הביעה התלהבות. אז ללא דיחוי קנינו כרטיסים ולורי הייתה מאושרת שיש לה תוכנית וזמן אמא רק שלה, לבד.

ישבנו בשורה שלישית באמצע, מיקום מצוין בשביל לראות את כל ההתרחשויות ממש מקרוב. מה זה לראות? יכולנו אפילו לשמוע את תיפופיהם של הרקדנים. ראינו כל פלייה וכל רלווה, כל טנדו, פה-דה-שה, פירואט ואת כל הסיבובים המדהימים שנעשו סור-לה-פואן (על קצות האצבעות). מדהים!!!

הרוב הגורף בקהל היה נשי, למעט כמה אבות אמיצים שלקחו את בנותיהם למופע הבלט הזה. באופן כללי, אני נוטה להניח שאת הגברים – מופע כזה פחות ירתק…

היה מוזר משהו לצפות במופע בלי מילים, בלי דיבורים, ובה בעת זה היה גם כל כך נעים. רק מוסיקה קלאסית וריקודי בלט נהדרים שידברו גם אל מי שאינו מחובבי הג׳אנר. סיפור האגדה מוכר לכולם ועל כן במופע הבלט של “סינדרלה” לא היה צורך במלל והסברים. הכל היה מאד ברור! והיה מקסים לראות איך גם ללא מילים אפשר להבין הכל. לקלוט אנרגיה. לצחוק. כן, כן. היו קטעים שממש צחקנו בקול רם! מכיוון שזו הפעם הראשונה שאנו צופות במופע בלט – כאמור הג׳אנר הזה הוא לא האינסטינקט הראשוני שלנו – התפעלתי מכמות הרקדנים (הזכרים!) ומהמקצוענות של כולם, מהתלבושות המרשימות, המפוארות, מהתפאורה האותנטית שיצרה ממש הלך רוח ואפשר היה לקלוט דרכה את הסיטואציה והאווירה בשלמותן.

לסיכום, היה אחר, ושונה, ומקסים, ומאד איכותי!

סיימנו עם טוסט ומיץ תפוזים בקפה “לנדוור” המקומי וחזרנו הביתה מאושרות מהזמן המשותף ומהחוויה הלא שגרתית יחד.

ותודה גדולה לאמא שלי שנרתמה להשגיח על הקטנים כדי שנוכל לצאת לבילוי שבת של אמא ובת, סוליקו.

טלפון להזמנת כרטיסים: 03-6046610 (“סינדרלה” – הבלט הישראלי)