סובניר

פעם היו קוראים לזה מזכרות. או סובניר, בצרפתית…. אותם דברים שמביאים איתנו מחופשה, מטיול, מהרפתקה ויזכירו לנו לעד את המסע הזה. פעם היו שולחים גלויות. זה לבדו היה ה״סובניר״. המזכרת…

אני מכירה אנשים שקונים כפיות מכל מיני שווקים בחו״ל, או מפיות בד. דודה יקרה שלי אוספת ינשופים קטנים (מחרסינה או כל חומר אחר), שהיא עצמה בוחרת או שמביאים לה מחו״ל ומפארים את האוסף האדיר שלה. יש כאלו שסוחבים איתם כלים מיוחדים, מאוירים או מקרמיקה מקומית, לשימוש במטבח מכל מיני מקומות בהם הם מבקרים. אין גבול לדמיון, לאוספים, לחשקים שלנו, ולדברים שכל אחד מאיתנו אוהב ויזכיר לו את המקום האחרון שביקר בו.

אני מוצאת שאני תמיד מביאה איתי מחברת יפה. כזו עם כריכה קשיחה ומקסימה, בגודל מסויים (לא גדולה ולא קטנה מדיי, בינונית), ובעובי מסויים (לא דקה מדיי), שאוכל לכתוב בה את כל הגיגיי ותצטרף לאוסף המחברות המרשים שלי (שבסופו של דבר נעשה בו שימוש שוטף) ותזכיר לי בערגה את המקום שממנו היא באה.

בנוסף, צעיפים (היה פה גם פוסט על זה, בעבר הרחוק). אהבתי הגדולה לצעיפים לעולם אינה דועכת. אני כל כך אוהבת צעיפים שמוסיפים תמיד טקסטורה, צבע, או עניין להופעה. ומעבר לכך, הם פונקציונליים מאד ובאופן אישי, מחממים אותי ושומרים לי על הגרון כשהמזגן חזק או כשקריר בחוץ. זה ממש בגדר הצלה מבחינתי. אז מכל מקום שאני נוסעת אליו אני מביאה לי צעיף…

לפעמים אני מתפתה להביא אוכל מקומי. משהו קטן שיזכיר לנו את טעמו של המקום שממנו חזרנו… מהולנד הבאתי עוגיות ואפל עגולות ומלאות בטופי, ומניו יורק חזרנו עם סוכריות גומי חמצמצות וסוכריות ג׳לי בינס שהילדים אוהבים… אני מכירה כאלה שמביאים איתם גבינות שוות, או שוקולדים.

ומה אתם מביאים איתכם כשאתם חוזרים מחו״ל? סקרנית לשמוע!

מוזמנים להעלות תמונה של הסובניר מהנסיעה האחרונה שלכם…