משולש ה-א׳

הקטע הבא תפס אותי בעת קריאת הספר ״בעלי לא בבית״ של מירב הלפרין. אבל בשונה מקטעים אחרים שאהבתי, הקטע הזה נשאר איתי ולא עזב. מצאתי את עצמי מהרהרת בו, תוהה, מתלבטת, בודקת, ומנסה להבין – האם אפשר גם אחרת??? וזה הולך ככה: “אפשר להשיג הכל אבל צריך להוציא מהמשוואה המסובכת הזו את אחד ממרכביה: או לוותר על אמביציה, או לוותר על אהבה, או לוותר על אימהות מעורבת. אהבה, אמביציה, אימהות. משולש שווה שוקיים שכל קודקודיו הם אל”ף. בלי שהבנתי, אני ויתרתי על אהבה… אני הקרבתי את האהבה שלנו לטובת שני האל”פים האחרים, אמביציה ואימהות. לא הצלחתי להעמיד את המשולש שווה השוקיים על בסיסו. אולי יש נשים שיכולות. אני לא.” (עמ’ 79)

אז הפעם אני נוגעת בעניין מעט פילוסופי, וברור לי שהדעות והמחשבות שלכם הן כמספר הקוראים את הפוסט הזה. דעתי היא אישית, פרטית ובלתי מחייבת וכל הערה שלכם, תהיה בגדר הארה עבורי. אז קדימה, תנו את דעתכם בנושא: שלושת ה-אל”פים. אהבה, אימהות ואמביציה. משולש שווה שוקיים שבכל אחד מקודקודיו מצוי א׳ אחר… מצא חן בעיניי הדימוי!

לא מזמן שמעתי אנקדוטה קצרה ובה סופר, שכשאלוהים ברא את האדם והעולם, היה לו יועץ ארגוני לא משהו. וזה למה? כי הוא פישל בתפקידו! מדוע לרכז בכמה שנים קריטיות מאד גם זוגיות, גם ילדים, גם קריירה, גם בית, משכנתא, וגם צריך בין כל אלה קצת ליהנות ולהיות מאושרים… בקיצור, לא חכם! אבל מה לעשות שאלו הם פני הדברים ואיתם צריך להתמודד!?!? בעיניי, ככל שחיינו עוברים, מתקדמים, מסתעפים ובמיוחד מתנקזים לשנים שבין שנות ה-20 המאוחרות ועד לאמצע שנות ה-50, יש עומס רציני בשלושת מוקדי ה-א׳ הללו ויחד עם זאת, יש גם רצון חזק, או אולי אפילו צורך – לממש את כולם. יש רצון להשקיע במערכת היחסים עם בן / בת הזוג, לטפח זוגיות, לדאוג להשקות את האהבה. אחר כך, לרוב, מצטרפים לסיפור הזוגי הזה גם ילדים, שגם אותם רוצים להכיל ולטפח, לעמול על חינוכם ועתידם ולקטוף בסופו של דבר את פירות ההנאה והנחת. ובין כל אלה יש את המרדף אחר הפרנסה, השאיפה להצליח, להתקדם, להיות מישהו, לעשות משהו… בקיצור, טרפת!

“אז מה זה אומר, שאי אפשר להשיג הכל?” שואלת גיבורת הספר בעמוד 78. ואני תוהה…  כשאני מסתכלת סביב אני רואה חברות שהאמביציה תפסה אצלן מקום מאד מכובד. הן אפילו קצת ״ויתרו״ על הילדים לטובת האמביציה הזו. הקריבו את המקום האימהי לטובת המקום העסקי, הקרייריסטי. מקצתם התפשרו דווקא על האהבה לטובת הילדים והקריירה (כמו שמעידה גיבורת הספר ״בעלי לא בבית״). יחידות סגולה, והן באמת מעטות (בעצם, אני מצליחה לחשוב על שתיים העונות לתואר הזה) הצליחו לנתב בין כל השלושה ולהיות אימהות למופת לילדיהן, נשים מהממות לבעליהן, תומכות ומבינות, מכייפות ושמחות, וגם לטפח קריירה יפה מרשימה. אבל הן באמת באמת יחידות סגולה.

אז איך זה אצלכם? האם משהו חייב תמיד להיזנח לאנחות? האם תמיד חייבים לוותר על משהו? האם אפשר לשמור על המשולש הזה ולקיים את כל צלעותיו, קודקודיו, חוקיותו? איך אפשר לאזן בין הכל? זו משימה לא פשוטה, לכל הדעות… 

אתם יותר ממוזמנים לשתף כאן הגיגים, רעיונות, מחשבות, לחלוק או להסכים. איך אתן מרגישות לגבי זה? ואיך הגברים רואים את המשולש הזה? האם הוא קיים גם עבורם? מעניין לשמוע…

****

וביום חמישי – פוסט לגמרי לא פילוסופי… 🙂 על עניינים חומריים, אקלקטיים ומלאי יופי. המשיכו לעקוב!