מחלת הצעיפים

אני כל כך אוהבת צעיפים. בכל הצבעים, המינים והסוגים. זה כל כך חו״ל בעיניי. ותמיד מוסיף עוד שכבה, עוד טקסטורה ועוד צבע למה שלובשים. וגם פרקטי. או כמו ששלי גרוס היטיבה לתאר בספרה ״החיים ומה שלבשתי״: ״…צעיף דק וגדול תמיד יהיה שימושי: בריזה מהים, בגד שהתגלה כחשוף מדי, כתם יין על החולצה״. אז עכשיו, אחרי שיש לי גושפנקא שעניין הצעיפים הוא לא דבר של מה בכך – כי יש להם תכלית וייעוד מוגדרים היטב – הרי שאני יכולה להודות בגלוי שיש לי אוסף. אוסף של צעיפים. או לחלופין, סוג של מחלה…

יש לי צעיפים לחורף – עבים ומחממים, וצעיפים לעונות המעבר – דקים וקלים שמוסיפים המון שמחה ועניין לכל מה שלובשים:

אמה-מה, בשונה ממה שכתבה שלי גרוס לעיל, אני גורסת שעניין הצעיפים הוא מאד תלוי מקום ועונה. באירופה, למשל, גם בקיץ אפשר ליהנות מצעיף: הוא “תופס” גם במהלך היום, כשהחום לא כבד מדיי ואפשר להניח אותו סביב הצוואר ברישול, ובערב כשמתקרר ורוח קלה נושבת, יש הצדקה נוספת להתעטפות בצעיף… אבל לדאבוני, בארץ השימוש בצעיפים לא מסתדר בכלל מחצית מהשנה. מסביבות חודש מאי, לפחות עד חודש אוקטובר, להשתמש בצעיף או אפילו להניח אותו בנונשלנטיות סביב הצוואר – כבר הופך להיות מיותר ולגמרי לא רלוונטי. באוגוסט הישראלי אי אפשר בכלל לחשוב על התקשטות בצעיף ולמרות שאני סוחבת אחד איתי תמיד בתיק, למקרה שיהיה לי קר במזגן, עוד לא קרה לי שהוצאתי אותו בימות החום הגיהנומי של הקיץ הישראלי… אני בן-אדם שחם לו!

אבל מאוקטובר עד סביבות אפריל, בשעה טובה ומוצלחת אפשר לחזור ולהשתמש בצעיף, שייראה נטול מאמץ, יעניק לכל בגד מראה חדש ורענן ויפיג כל שעמום ממערכת הלבוש. אפשר ללבוש ג’ינס וטי-שירט פשוטה ולזרוק איזה צעיף, וכבר ההופעה משתדרגת פלאים ונעשית מעניינת יותר. הצבע, הטקסטורה, הנפח של הצעיף ואפילו האופן בו הוא מונח עלינו (צורת הלבישה שלו) – מאפשרים להיראות בכל פעם קצת אחרת.

לכן, אני כל כך שמחה שסוף סוף הגיעה העונה ואפשר להתחיל להשתמש בהם שוב. התגעגעתי!!! במקרה יצא שהחודש הייתי אמורה לעבוד באינטנסיביות רבה יותר, להיות רוב הזמן במקום סגור, ממוזג-לייט ובחברת אנשים, כך שכל התמונה ממש הצדיקה להשליך איזה צעיף סביב הצוואר ולהיראות נטולת מאמץ, אופנתית ובו בזמן, “קוּלית”. וגם לעבוד ולהרגיש כאילו אני בחו”ל. ובכלל, לעשות מהלימון לימונדה ולהרגיש שאני בחופשה ובכלל לא בעבודה… טוב, הגזמתי! כולה צעיף! ובסוף העבודה גם התבטלה… אבל אני? אני נשארתי עם הצעיפים 🙂 מבחינתי, הם עושים את כלללל העבודה.