לשחרר קיטור
עודכן: 10 בספט׳ 2020
עוד בחופש הגדול, שמתי לב שלורי נאנחת די הרבה.
זו מן אנחה כזו, ואז מגיע ״אוףףף״ ארוךךך ואז קיטור או ליתר דיוק – נהמה עצבנית: ״משעמם לי!!!!״
גם אם יש לה מה לעשות, וגם אם זה אחרי בוקר רצוף עשייה, היא מתלוננת: אין לה מה לעשות, אני כל הזמן עסוקה (יש לה גם טענות :-)), אני מתעסקת בעבודה שלי (ברוב חוצפתי!), ואיזה מעצבן זה החופש הזה, שאין מה לעשות בו, וכשאני מציעה שנזמין לה חברה, היא אומרת שלא בא לה ושהיא רק רוצה קצת שקט… בקיצור, העובדה שהיא רק בת 8 היא למעשה הטעייה אחת גדולה.
אבל כשאני חושבת על זה, קיטורים הם לגמרי המחלקה שלי. שנים חשבתי שלקטר זה מאד מאד חשוב (חלק בי עדיין גורס שהקיטור משחרר). הקיטור בעצם מאפשר לפרוק לחץ, לפרוק עול, להתרוקן. אפילו יצא לי “להטיף” לאחותי לא מזמן, כשהסברתי לה שהיא מוכרחה לקטר קצת ולהתלונן מדי פעם באוזננו, המשפחה. פשוט כי זה משחרר, לקטר. זו פעולה שמנקה את המערכות…
אני חושבת שבעיקר אצל נשים, שהן ״אוכלוסייה דחוסה אנרגטית״, אוכלוסיה שכל הזמן נדרשת לעשות, לבצע, לעמוד ביעדים, להספיק, אם בגזרת הבית, העבודה, הילדים והבעל – נוצר מצב שאנו מרבות לקטר, פשוט כי זה משחרר עול ומאפשר להמשיך הלאה, “נקיות” יותר.
שנים הנחתי שזו תכונה פולנית מובהקת, אלא שככל שבגרתי והסתכלתי סביב, התברר לי שרובנו ככולנו קצת פולנים (או פולניות, ליתר דיוק) ובכל אחד מצויה קצת מהתכונה הזו, בלי קשר לשורשים שלו ולאיזה דרכון הוא מחזיק בכספת…
נכון, זה לא תמיד מקדם – רק לשפוך, ולהוציא ולהיות מלאת טרוניות. מי שמקשיב לקיטורים שלך יכול להנהן בהבנה (או כאילו בהבנה), או לזכות אותך בהסכמה ש”את צודקת”, ו”נכון”, ו”אין עלייך בעולם”, אבל בפועל – הבעיה לא תמיד נפתרת והעניין לא מתקדם וזה בעיקר עוזר פנימית, במיוחד למתלונן/ת.
בינינו, גם צריך לדעת את גבול הטעם הטוב. מותר לקטר אבל לא לשקוע בזה יותר מדיי. זה גם לא תמיד נעים לסובבים לשמוע תלונות. אבל אם זה יהיה מוגבל, זה ישחרר, לא יעיק מדיי על הסביבה ואפשר יהיה לעבור הלאה, “נקיים” יותר, פחות כבדים ועמוסים…
לאחרונה, אני חייבת להודות שקצת מאסתי בקטרת, ובזכות הצטרפות לתוכנית מקסימה (על כך בהזדמנות אחרת), הבנתי שהקיטורים והתלונות מאפשרים לנו לדייק מה אנחנו בעצם רוצים. כלומר, מתוך מה שמרגיז ומעצבן ומוציא מהדעת, אפשר להבין טוב יותר את הניגודיות ולראות מה כן היינו רוצים, מה כן טוב לנו, איך היינו רוצות שזה יהיה אחרת.
והנה קיבלתן טיפ להבנת התלונות, הקיטורים וחוסר שביעות הרצון. הנה משהו שמלבד לשחרר, יכול להוביל גם לתיקון ושיפור…
אז למרות הדואליות שלי בנושא, והקושי שלי להכריע – לקטר או לקטר – אני עדיין כן נוטה לעודד אתכן לקטר, אם כי במידה. שחררו, תוציאו, תבינו איך הייתן רוצות שזה יהיה אחרת ותעברו הלאה. אל תתקעו בזה יותר מדיי, אל תעיקו על הסביבה שלכן. תגבילו את מינון הקיטורים סביב אותו נושא (להתלונן עליו עד שלוש פעמים, למשל) ותמלאו את עצמכן באנרגיה מחודשת וחיובית יותר עם תובנות לריפוי, לשינוי ולסידור ותיקון…
ושיהיה בהצלחה לפולנים ולפולניות – באשר הם!
Kommentare