top of page
חיפוש

כשאת אומרת לא… 

עודכן: 10 בספט׳ 2020

״את צריכה ללמוד לומר לא, כי לפעמים להגיד לא – זה לעשות טובה לאחרים״, אמרה לי טלי כשפתחה לי בקלפי תהילים (על כך תוכלו לקרוא כאן). “יש לך קושי לומר לא – גם בזוגיות וגם במשפחה”, איבחנה ואני חייבת להודות שבהתחלה זה היה נשמע לי מוזר, אפילו מוזר מאד! אני? האסרטיבית!?!? לא יודעת לומר “לא”???

IMG_7688

אבל כשנתתי לדברים להדהד ולשקוע בי ובחלוף כמה חודשים אני לגמרי יכולה להסכים שאני מתקשה לומר לא. לוקחת על עצמי עוד ועוד דברים, כי לא נעים לסרב. רגשות חמלה כלפי המבקש משתוללים בתוכי, וסוג של רחמים (כלפי הילדים בעיקר) – שאם אומר להם לא, אגזול מהם משהו, אחסוך מהם דבר -מה, אמנע מהם חוויה כלשהי… אז אני משתדלת לומר “כן”. כי יש איזה רצון לספק. לרַצות. להוכיח שאני מסוגלת להכל. ובואו נהיה כנים: לומר “כן” זה הרבה יותר סקסי, חברותי ונעים מאשר לסרב…

אבל מה!?! בסופו של יום אני הרבה פעמים מותשת. ומוצאת את עצמי ״נגוסה״. כי הנה, אמרתי לכולם “כן”, אבל כל אחד ״נגס״ בי קצת, כל אחד לקח לעצמו חתיכה ממני. ומה נשאר לי מעצמי, מלבד תשישות ואיזו תחושת סיפוק מפוקפקת על ש״שירתתי״ את כולם כמיטב יכולתי ונעניתי לכולם והייתי נהדרת ומקסימה!?!?

IMG_7690
IMG_7691

חוצמזה, למדתי שלומר “לא” לילדים על דברים מסוימים מסייע להם להתנהל בתוך גבולות של מותר ואסור, של מה כן ומה לא, של התחלה וסוף. ולנו מתאפשרת כאן ההזדמנות להציב את הגבול ולשמור עליו.

IMG_7377

בזוגיות זה כבר עניין אחר. אני מאד מתקשה לומר לא. מתקשה להציב גבול ורק כשכלו כל הקיצין, אני נעמדת על רגליי האחוריות ומתקוממת ש—“לא”!!!!! לא עוד אופניים בשבת הקרובה, לא יכולה להתפנות עכשיו, בדיוק הרגע לענייניו הפרטיים, אלא רק כשאני באמת אוכל להיות שם עבורו וכדומה. גם כאן יש מימד של הצבת גבולות… כדי לשמור על עצמי. על שפיותי. על הזמן שלי והיכולת שלי לעזור כמו שצריך. לא בכל רגע נתון. לא עם כל גחמה. הלו, סבלנות! אני רק אחת! ועדיין יש מימד של חמלה שנאבק בסירוב. כי הוא צריך והוא זקוק והוא עובד נורא קשה, אז אולי אסכים בכל זאת? להכל… לכל מה שהוא מבקש!?!?

גם מול המשפחה – ההורים והאחים יש לי קושי לסרב לעיתים תכופות. יש איזה רצון או צורך (אולי מעצם היותי בכורה), לרצות, לספק, להראות שאני כל יכולה. רק לאחרונה סירבתי למשהו שביום רגיל הייתי כנראה נרתמת אליו בעל כורחי. הייתי מסכימה ואחר כך מג׳נגלת עד אפיסת כוחות כדי שכולם מסביבי יהיו מבסוטים. ולראשונה אמרתי לא. סליחה, אבל לא מתאים. לא מסתדר. קבלו בהבנה. ורווח לי. כל כך רווח לי שלא הסכמתי בכל מחיר. כי איפה אני!?!? מה יהיה עליי אם אסכים להכל???

IMG_7693

ובעבודה??? גם שם למדתי לומר לא, אמנם בעדינות רבה, עם איזו ביישנות. לא רוצה להרגיז אף אחד, לא רוצה לקומם, לא רוצה לאכזב – אבל לפעמים הבקשות יוצאות מגבולות הסמכות, ההיגיון, הטעם הטוב וגם שם צריך להציב גבול. בזהירות. בנימוס. תוך מתן כבוד. כי אם לא נאמר ״לא״ מדי פעם, אבוי לנו. יעשו מאיתנו ״קציצה״ 😦

אז אל תאמצו זאת כשיטה, אבל אחת לשבוע, אחת לחודש, אחת לפי הצורך – תלמדו להגיד ״לא״. “לא” על דברים שממש לא מסתדרים לכם. “לא” על דברים שלא בא לכם. “לא” על משהו שלא מתיישב בקנה אחד עם סדר היום, עם ה”אני מאמין”, עם הערכים והאג׳נדה שלכם. לומר ״לא״ מדי פעם – זה מפנה מקום – גם ברמה של זמן ופניות וגם ברמה הרגשית. פתאום מהדהדת איזו אנחת רווחה בתוך כותלי נפשינו. פתאום יש לנו עוד כמה רגעים לעצמינו, לעשות דברים אחרים, להיות יותר פנויות וקשובות ועם תשומת-לב במקום להסכים להכל ולרצות את כולם בדיוק כשרוצים אותנו.

האם קורה לכן שאתן אומרות ״לא״? באיזו תדירות? האם אתן מהמרצות, מאלו שמסכימות להכל, זורמות, מתקשות להציב גבול ולשמור על עצמכן, על האני שלכן??? או שאתן דווקא להיפך – מסרבות בקלות? ספרו שתפו, בבקשה.

נושא כל כך חשוב בעיניי, שנמצא בתהליכי למידה ויישום ברמה האישית. כי לפעמים להגיד ״לא״ זה להשאיר עוד קצת אוויר לעצמך. להדוף עומסים. להגן על העקרונות. לשמור עלייך. ומי ישמור עלייך הכי טוב, אם לא את עצמך!?!


IMG_7481

5 צפיות0 תגובות

Comments


hello-revival-2_NRQBcggnU-unsplash.jpg
%D7%9B%D7%AA%D7%9D-%D7%A6%D7%91%D7%A2-%D
מריחה-צבע-yurehz-דנה-דלתות.png
ellieelien-MpOw8c_wPio-unsplash.jpg
alyssa-strohmann-tnpr-hPOta0-unsplash.jp
bottom of page