top of page
חיפוש

ילדים זמינים

עודכן: 10 בספט׳ 2020

“באיזו כיתה יהיה לי טלפון?” זו שאלה שנשאלה במחוזותינו כבר בכיתה א׳… לא ידעתי לענות במדויק. כי מתי באמת? בכיתה ג׳? ד׳? או בעצם – כשלכולם יהיה… אבל בטוח שלא עכשיו!

המסר הועבר. היא הבינה שזה לא יקרה בזמן הקרוב, אפילו שאמא שלה קיבלה טלפון חדש והקודם שוכב לו במגירה ובעצם מחכה לה. אבל מדיי פעם עדיין צצה ועולה השאלה. מתי כבר יהיה לה טלפון נייד? “למה בדיוק את צריכה טלפון נייד?” אני מנסה לברר. הרי אנחנו תמיד קובעות, מסכמות איפה מחכים, מי בא לקחת, מתי… לרוב, אני זו שלוקחת ומחזירה מכל מקום. אם יש בעיה או שצץ עניין כלשהו, למבוגר האחראי בסביבה תמיד יש דרך להתקשר אליי. אבל היא בשלה… רוצה טלפון נייד.

עכשיו ככה: לא שזה מעבר ליכולותינו. הטלפון, כאמור, מחכה לה. והיום קו בחברות הסלולר הוא לא משהו בשמיים. 30-50 שקלים ויש קו זמין, עם שיחות והודעות וגלישה בלי בעיה. אבל אני חייבת להודות שלתת לה מכשיר טלפון ביד – גם מפחיד אותי באיזשהו מקום. מצד אחד, נכון, תהיה לי איתה תקשורת רציפה. אוכל לשאול אם כאב-הראש השתפר, אם נכנסה לצהרון, אם מצאה את הכיתה שבה מתקיים החוג הפרטני שנבחרה להשתתף בו וכו׳. מהבחינה הזו – עניין מעולה לחרדתיות כמוני. ומצד שני – זה אומר להתפתות ולהתעסק עם הטלפון בזמן השיעור (האמנם???), הודעות הנשלחות בין חברות –  שאין בכל רגע נתון מעקב עליהן, קבוצות ווטסאפ (אפילו זו המשפחתית. האם בא לי שתהיה פעילה ב”משפוחה” כבר עכשיו, חשופה לכל התאומים, הקביעות, הבדיחות והסרטונים המועברים בינינו המבוגרים???? מממ…). וזה אומר בטח גם חשבון פייסבוק ממש בקרוב, וגישה חופשית לאינטרנט, שלא תמיד אפשר לעקוב אחר התנועות בה… בקיצור, אלוהים שישמור! נהיה לי כבד על הנשמה!!!

IMG_9824

וחוצמזה, אני חושבת שאם יש עוד כמה שנים של אינטראקציות חברתיות טהורות בין הילדים, בלי התערבות של הרשת בדרך, אז עדיף לתת לזה להיות ולאפשר לזה להימשך כל עוד אפשר. העניין הוא, שזה לא יימשך לנצח! הסביבה משפיעה ובסופו של דבר תכניע אותנו. כי היום יותר ויותר ילדים, בגילאים יותר ויותר צעירים כבר מסתובבים עם טלפון נייד בכיס / בתיק.

והנה עוד סיבה לתת דרור לעוד פחדים חבויים שלנו, כהורים, לפרוץ החוצה במלוא תפארתם. כי אין לתאר כמה כוח מקבלים הילדים באמצעות הרשת… ולא תמיד הם יודעים להשתמש בכוח הזה בתבונה. החשש מפגיעות מילוליות הוא עצום. המחשבה שבתי תהיה מעורבת בקבוצות ווטסאפ מסוימות, שתיפְגע בטעות באחרים או תיפָגע בעצמה, מעבירה בי תחושות אי נוחות עמוקות. ואם היא לא תיכלל מאיזושהי סיבה בקבוצות מסוימות, גם היא לא נעימה לי במיוחד. כי חרם, נידוי, הרחקה הם דברים שגם היו קיימים בילדותנו אנו, אך היום – עם הטכנולוגיה המתקדמת – הם בטח באים לידי ביטוי בדרכים יותר מתקדמות, מתוחכמות, חריפות, בוטות…

אנחנו רוצים לדאוג לרווחת ילדינו. לדאוג לבריאותם הפיזית, אך גם הרגשית, הנפשית. אנחנו שואפים לחנך אותם היטב, להציב להם גבולות, ולרוב גם משתדלים מאד לאכוף אותם (אחרת איפה הכוח שלנו, כהורים?). אנחנו רוצים לשמור עליהם. שלא ייפגעו רגשית, אך שגם לא ייפגעו באחרים. וצריך לוודא שיש אפס סובלנות לאלימות. פיזית, מילולית, רגשית.

בתחילת ינואר יצא חוזר מבית-הספר אל ההורים לגבי אותה פוגענות רגשית ברשת. ההסברה, מסתבר, איננה מספיקה וצריך להתייחס לתופעה במלוא הרצינות: לאכוף, למגר ולהשתדל למנוע אותה. לפיכך, הוחלט שבבית-הספר פוגענות מילולית ברשת תהיה “קו אדום” ושיוסבר לילדים על הצדדים הפחות יפים של הרשת, כשהיא מנוצלת לשלילה וגורמת לפגיעות. הוחלט שבית-הספר יגבש נורמות לגבי ההתנהלות בקבוצות ווטסאפ ובכך בעצם יעזור להורים לשמור על הילדים. אשתף אתכם שהצעד הזה של בית הספר מאד נגע לליבי. שמחתי שאנחנו חלק מהקהילה הזו, האכפתית, המודעת, הדואגת, האוכפת. אני חושבת שבית-הספר עושה בחכמה רבה כשהוא נותן גיבוי להורים ומסייע להם לשמור על הגבולות. ועד שנורמות בית הספר יגובשו, ועד שנמסור לאהובה שלנו טלפון נייד משלה, אני מהרהרת לא פעם בנורמות הביתיות-משפחתיות שלנו ומה ואיך אני הולכת להעביר הלאה לבת שלנו בעניין הזה. למשל, צריך להזכיר שהטלפון הוא למעשה שלנו, ההורים. אנחנו רכשנו אותו, אנחנו שילמנו ועודנו משלמים עליו… לכן גם לא ״מסננים״ אותנו ותמיד-תמיד עונים לנו כשאנחנו מחפשים אותך. אני סבורה שיש להזכיר לילדים השכם וערב (גם אם אנחנו נשמעים כמו תקליט שבור או תוכי מדבר), שאחרי הכל, מאחורי כל קבוצות הווטסאפ האלה, מאחורי כל שיחות הטלפון וההסתמסויות – עומדים אנשים. בני אדם. חברים. ילדים. מדובר בכבודו של אדם ואסור לשכוח זאת! אסור לכתוב או לשלוח דברים שלא היינו אומרים פנים אל פנים, פן יעליבו. סוף מעשה במחשבה תחילה! חשוב לגרום להם לחשוב לפני שהם כותבים ולגרום להם להשתדל להתרחק מגבולות הפוגענות.

לא מזמן ניהלתי שיחה בנושא עם שירי, חברתי היקרה, שבעקבותיה העבירה לי צילום של ידיעה שנגזרה מתוך העיתון. חיפוש זריז באינטרנט הוביל אותי לפייסבוקה של האם, נטע גורביץ’, אשר חתמה עם בנה בן ה- 11 על הסכם בדבר הטלפון הסלולרי שקיבל. והרי לכם הדברים, הלקוחים מתוך עמוד הפייסבוק של גורביץ’.

*כללים לשימוש בטלפון*

1. הטלפון הזה שייך לנו. אנחנו קנינו אותו, אנחנו משלמים עליו. הוא נמצא אצלך אך ורק בהשאלה.

2. תמיד תשתף אותנו בסיסמה שלך.

3. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שלא היית אומר פנים אל פנים. תפעיל צנזורה עצמית.

4. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שאתה לא רוצה שאנשים אחרים יצטטו או יידעו. קח בחשבון שכל אינפורמציה שאתה מעביר בטלפון ניתנת לשכפול אינסופי.

5. לעולם אל תשתמש בטכנולוגיה הזאת על מנת לפגוע, להעליב, לשקר או להטעות אנשים אחרים. לעולם אל תשתתף בשיחות רבות משתתפים שבהן מתרחש אחד מהדברים האלה.

6. ברשתות חברתיות מותר לך לאשר רק אנשים שאתה מכיר באופן אישי.

7. לעולם אל תמסור לאף אחד ברשת את השם המלא, את מספר הטלפון או את הכתובת שלך.

8. הטלפון לא ישן איתך בחדר. אתה תיפרד ממנו מדי ערב בשעה 20:30 והוא יישאר בטעינה בסלון. הדבר היחידי שישן איתך בחדר הוא נעם. הטכנולוגיה של נעם מאפשרת לשחק איתו ללא חשש מקרינה.

9. הטלפון לא משתתף בארוחות, בנסיעות באוטו, בבילויים משותפים, בסיטואציות חברתיות. הוא לא מוזמן.

10. תמיד תניח את הטלפון בצד כשאתה מדבר עם אדם אחר. אתה ילד תרבותי ומנומס. אל תיתן לטלפון לשנות את זה.

11. אתה לא חייב לענות מיד. לא בוואטסאפ, לא בפייסבוק ורוב הזמן גם לא בטלפון. אתה ילד בן אחת-עשרה. לא מנהל חדר מיון.

12. בשעות בית הספר המכשיר נשאר בתיק למעט כדי להתקשר אלינו.

13. הטלפון שלך ממכר. זה הוכח מדעית. אתה תצטרך להפעיל את כוח הרצון כדי לא להתמכר אליו. תזכור תמיד: 98% מהצורך שלך להיות עם הטלפון נובע מהפחד לפספס דברים, אבל ב-98% מהזמן לא קורה בו שום דבר מעניין או חשוב. עד אתמול לא היה לך טלפון. נכון היה כיף? נכון שלא פספסת כלום?

14. תתרגל להשאיר מדי פעם את הטלפון בבית.

15. אל תצלם הכול כל הזמן: החוויות שאתה עובר נשמרות בזיכרון שלך לעד. בזיכרון של הטלפון הן יישארו רק עד שהוא ייאבד.

16. מוטלת עליך האחריות להשתמש בטכנולוגיה שאתה מחזיק ביד כדי לפתח ולהרחיב את עצמך. כשאתה משחק קנדי קראש או טמפל ראן אתה לא מפתח או מרחיב את עצמך. אתה מבין למה אנחנו מתכוונים.

17. תמיד, אבל תמיד, תענה כשאבא או אני מתקשרים אליך. תמיד.

18. לעולם תסמוך על שיקול הדעת שלך יותר מאשר על המכונה. גם אם כתוב בגוגל, גם אם ווייז אמר, גם אם אמרו בפייסבוק – שום טכנולוגיה לא מתקדמת יותר מהמוח שלך ושום טלפון לא חכם יותר מהלב שלך. וזה יהיה נכון תמיד מדהים! 🙂 אין ספק שהעניין הנ”ל גרם לי להוסיף ולהרהר בעניין ואין לי ספק כי בבוא היום, נייר העמדה הזה יסייע לי בהבהרות שלי מול הקטנה-גדולה שלי.

לפני כמה חודשים, הגיע אליי הסרטון הזה, שהעביר בי צמרמורת. עשה לי חלחלה. באמת! ברמות הכי קשות. מצאתי את עצמי בוכה בתום הצפייה בו. והתחשק לי לחבק בו כל ילד. להגן. לנחם. ורציתי לעטוף גם כל הורה.

אז בואו פשוט נהיה ערניים. נציץ, נבדוק, נעקוב, נשים להם גבולות. בואו נכוון אותם, למרות שתמיד יש אזורים אפורים ולא הכל ברור. כי פגיעה ברשת היא דבר נוראי ואלה מסוג הדברים שעלולים להשאיר צלקות בנפשם הרכה של ילדינו. וגם שלנו, כהורים. פשוט חייבים לשמור עליהם.

ולאור כל זאת, נראה לי, מותק שלי, שנחכה עם הטלפון קצת. לפחות עד לשנת הלימודים הבאה. פשוט תצטרכי להאמין לי – שאין לאן למהר…

IMG_8842

ואיך אתם מתמודדים עם ילדיכם בעידן הסלולרי? אשמח מאד אם תשתפו משלכם.

10 צפיות
hello-revival-2_NRQBcggnU-unsplash.jpg
%D7%9B%D7%AA%D7%9D-%D7%A6%D7%91%D7%A2-%D
מריחה-צבע-yurehz-דנה-דלתות.png
ellieelien-MpOw8c_wPio-unsplash.jpg
alyssa-strohmann-tnpr-hPOta0-unsplash.jp
bottom of page