הרביעי
עודכן: 10 בספט׳ 2020
הפוסט הזה נכתב מהרהורי ליבי.
אין בו שום הודאה או בשורה, אז בבקשה – נא לא לשלוח מחר פרחים, וגם לא הודעות sms
או מיילים מברכים.
זהו פוסט היפותטי, אם תרצו.
רעיון בראש, כמיהה, חשק, הרהורים, התחבטויות.
כי אני פשוט רואה ותוהה: כולן בהריון רביעי!
או שכולן מסתובבות עם ארבעה ילדים, שיהיו בריאים.
וליבי נמס!
אחחחח, כמה שגם לי בא!
אז אולי זה מסר מהיקום, מהתת-מודע, שזה מה שאני רוצה ולכן המיקוד נתפס לנשים ההריוניות עם הרביעי ולאלה שמסתובבות עם “מיני קייטנה” לצידן, אבל משאלת-הלב שלי הולכת הרבה אחורה מזה…
מייקי מבקש ללא הרף עוד אח. הוא, הסנדוויץ’ בין שתי הבנות, רוצה שוויון בין המינים. הוא מבקש לו חבר. ובאותה הזדמנות מבקש כנראה גם להיחלץ מהסנדוויץ’ הזה. כי בארבעה – אף אחד לא נמצא באמצע. כמו שולחן העומד על ארבע רגליים, בארבעה יש שוויון ויציבות גדולים יותר בעיניי.
באחת השבתות, המתוק הזה בא אל מיטתי בבוקר והתחיל לשחק איתי במשחקי דמיון:
כשיהיה לנו עוד ילד, ״הרביעי״, נצטרך לקרוא לו בשם שמתחיל ב-ס׳.
למה!?! הזדעקתי.
״כי אנחנו לורי, מייקי ונלי – מתחילים ב-ל’, מ’, נ’ לפי האלפבית״, ככה שהבא בתור יצטרך לקבל את הכבוד המפוקפק ולהיקרא באות ס׳ ולהמשיך את הסדר האלפביתי, לפי מייקי 🙂
ולא די בכך, הרי שלושתם מסתיימים באות י׳ ולפיכך גם השם שלו/שלה יצטרך להסתיים ביוד.
״אז אם זה יהיה בן נקרא לו סמי״, (או ספי, סרגיי, סטיבי, סטנלי), ואם זו בת – סופי (או סוזי, סולי, סנדי, סאני).
בקיצור, היה לנו שיח היפותטי, קורע מצחוק ומתוק להפליא!
ומה אומר האיש שלי?
טוב, הוא מסכים איתי.
שנינו תמיד אמרנו, בתאום מושלם, ששלושה הם מעט מדיי וחמישה הם הרבה מדיי עבורנו.
ארבעה זה פנטסטי!
אמממה, תמיד אמרתי שאני רוצה ארבעה, כשהרביעי הוא פריבילגיה.
פריבילגיה של החיים, של המצב הכלכלי, הדמוגרפי, הגאוגרפי ומה לא.
אז זה עוד היה רחוק ממני.
והיו לי הרבה תיאוריות.
ורציונליזציה.
ואג׳נדה מתוקפת היטב.
אבל עכשיו, נשארה כמיהה גדולה לעוד ילד.
והזמן כמעט אוזל.
כי הרי לא לעד אוכל לעשות את הצעד הזה, ואם לא אעשה אותו – סביר להניח שאצטער עליו כל חיי ואחוש החמצה איומה. וכנראה שעניין הפריבילגיה – כבר לא ממש תופס במציאות. כי אף פעם אין זמן מושלם להחליט על הרחבת המשפחה ועל צירוף עוד נפש אל השבט שלנו. תמיד יש תירוצים וגורמים מעכבים, ולצד זה יש את האמירה השחוקה, שאני מאמינה בה בכל ליבי, שכל ילד מביא איתו את המזל שלו (או כמו שליהיא גרינר נוטה לומר ולשכנע באמונה שלמה, ״שכל ילד שיבוא, יביא לה מלא כסף״! 🙂 🙂 🙂 הורסססס מצחוק).
אז למה אני בעצם כותבת, אתם שואלים? ובכן, אין לי תשובה ברורה לגמרי. אולי כדי לשמוע מכן, האימהות ליותר משלושה ילדים. אולי כדי להגיע לתובנות והחלטות עם עצמי. אולי כדי שאלוהי הפריון יישמע ויירתם, ואולי כדי לשגר רצון ברור, מדויק ליקום. כי הנה, אני מבקשת, מזמינה, מתפללת להרחבת המשפחה, עם הריון תקין וילד/ה נוספים, בריאים ושלמים. ומחליטה לאמץ אליי באהבה את כל ״הקולות הטובים״, התומכים, המעודדים שנשמעים בדרך, בעיקר את אלה של האימהות לארבעה: כמה זה כייף, ואיזה איזון זה יוצר בבית, ואיך שגדלים כולם באים יחד לארוחות שישי, חבורה שלמה, או כמו שאח שלי אומר: ״עם כזה פס ייצור, אסור להפסיק״. ומסמנת אגב כך לחסידה שאני כאן!
Commenti