top of page
חיפוש

הקיץ של אביה

עודכן: 10 בספט׳ 2020

מאז ומתמיד אהבתי ימי הולדת! בלונים, ועוגה חגיגית, והפתעות, וחברים שבאים לחגוג, ויום שהוא כולו שלי. את האהבה שלי לימי הולדת העתקתי הלאה, לילדיי, ואני מקפידה לחגוג להם ולשמח אותם, לשמוח ולהעניק להם את מלוא תשומת הלב ביום המיוחד הזה! אבל יש איזה עניין בהקשר הזה. הוא מכונה ״הקיץ של אביה״. זוכרים את הקטע הזה בסרט? שאביה לבושה יפה, עם הסרט הלבן על הראש, ומחכה לכל הילדים שיבואו לחגוג איתה ואף אחד לא מגיע? אז כזה! המוזר הוא, שלשמחתי זה אף פעם לא קרה לי. לא בתור ילדה וגם לא לילדיי, אבל בכל יום הולדת – בין אם זו שלי ובין אם זו של ילדיי, הסצנה הזו תמיד רודפת אותי…

מכיוון שאני מתיימרת להיות בחורה חזקה, עם אופי, אני לא מרשה לעצמי להיכנע לסינדרום הזה. ובכל שנה, באמת שאני משתדלת כל שנה, לחגוג לעצמי יום הולדת! תגידו פתטי, שיגעון גדלות, נרקיסיזם, מוזרות – מה שאתם רוצים. לא מעניין! בשבילי, בכל שנה, זה ביג דיל! סיבה למסיבה!

ואתם כבר בטח יודעים שאני בעד לחגוג ולציין ולשמוח מתי שרק אפשר, כי החיים קצרים, שבריריים, עדינים כל כך. אז כל יום הולדת כזו מלווה בהודעות ותזכורות לחברות, וכולן כבר מכירות את השריטה, וצוחקות ממנה, ויודעות שאשלח הודעה יום קודם ויומיים לפני או אפילו באותו בוקר – רק כדי לתזכר ולוודא שלא הכנתי וטרחתי לשווא ושלא תהיה לי אכזבה… ובסוף כולן באות ויש אחלה בוקר משמח. ואני צוחקת על עצמי, ששוב חשבתי שאולי הפעם – הקיץ של אביה…


ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי גם השנה זכיתי לחגוג. והיה לי בוקר כה קסום, שהחלטתי שזה שווה פוסט. והכתיבה על כך נועדה גם כדי לעכל את החוויה המיוחדת, וגם כדי להודות שוב לכולן ואולי גם לתת למי שמעוניינת רעיון או שניים…

אז בשישי שלפני תאריך יום ההולדת שלי, הזמנתי את כל חברותיי הטובות לפיקניק. זו כבר מסורת רבת שנים מבחינתי – חגיגת יום הולדת בבוקר שישי, לבנות בלבד. כולן כבר יודעות! 🙂 לפעמים אני מזמינה ״תוכנית אומנותית״ (ייעוץ פנג-שוואי, סטייליסטית וכו׳) ולפעמים אני מסתפקת בארוחת בוקר כייפית, במינגלינג ובהשלמת פערים. וכולן תמיד ששות לבוא, כי זה ״פסק זמן״ גם עבורן, ואני משתדלת שתמיד יהיה טעים ואסתטי ושובר שגרה.

הפעם, לא רציתי לחגוג בבית. גם משום שלא התחשק לי להכביד על המערכת, וגם משום שנכנס לי לראש ״ג׳וק״ הפיקניק. ראיתי תמונות שנתנו לי השראה וחשק וחשבתי שיהיה ממש מגניב, אחר ולא שגרתי לחגוג בחוץ, באיזו גינה יפה. גם מצא חן בעיניי הרעיון שמביאים הכל ומה שמונח על השולחן – זה מה יש! לא צריך לרוץ לתנור מדי רגע, להוציא, להכניס עוד משהו לחימום, להיות עסוקה בהגשה וב”להיות המארחת המושלמת”. זה מה שיש, וזה נהדר מספיק!



ובכן, מרץ, אתם יודעים, הוא לא חודש שמצטיין במזג אוויר יציב במיוחד. נדרשו לי תפילות רבות שיהיה יום יפה, שמשי ולא קר מדיי או גשום חלילה, כדי שאוכל להוציא את התוכנית לפועל. את קבוצת הווטסאפ פתחתי ממש כמה ימים לפני המועד, אחרי שביקשתי מכולן לשריין די הרבה זמן מראש את התאריך המיוחל. חיכיתי בסבלנות לראות שבתחזית צופים שמש וטמפרטורות נוחות ו— הלכתי על זה!

הגעתי לגינה מקסימה ביותר, פארק ליתר דיוק, שהעירייה בדרך כלל לא מרשה לקיים בו אירועים. אבל ביקשתי ממש יפה, ודיברתי עם מנהל הפארק והבטחתי שיהיה שקט, ללא ילדים, מתנפחים או הגברה. מפגש בנות בוגרות שתתנהגנה בהתאם ולשמחתי, אחרי שכבר נעניתי בשלילה, הוא הסכים לי בכיף! הייתי מאושרת!


משם והלאה תכננתי את התפריט: דברים שאפשר לקחת בקלות יחסית, שלא דורשים חימום, שייראו טוב ויהיו טעימים לחך: ביצים קשות, סלט טונה, סלט עגבניות שרי, סלט גזר עם נבטי חמניות והפתעות, גבינות כמובן, לחם טרי וגם סלט פסטה שהכנתי ושמתי בכוסות אישיות. ההגשה הזו בעיניי היא הכי ״פיקניק״ שיש, וגם מסקרנת ומעוררת תאבון…

בגזרת המתוקים והקינוחים הכנתי כמה עוגות שמרים ועוגות יבשות, קינוח אחד מטריף של שכבות תפוחים, קצפת וקראמבל, וגם — יוגורט עם מוזלי מעשה בית ופירות טריים. את המוזלי עטפתי בצלופן והגשתי כמנות אישיות ואת היוגורט מילאתי בכוסות אישיות, שוב, ואפילו תומריקו,