העוגיות של לורי

לורי שלי אוהבת את המטבח. ממש כמו אמא שלה. (אבל בשונה מאמא שלה, היא בקטע של יותר להכין, מאשר לאכול…) בכל אופן, בכל הזדמנות שיש, היא מצטרפת לסדנאות בישול ואפייה ולפעמים גם מיישמת ומפנקת אותנו בבית. בחופש הגדול היא חזרה עם מתכון לעוגיות שטעמן נשאר בפי. הן היו מיוחדות, מתוקות מאד, בטעם מייפלי, עם אגוזי לוז קלויים ושוקולד לבן. לא מסוג העוגיות הבנאליות ואהבתי את זה.

לפני חודשיים, חגגנו לנלי יומולדת 6 בחיק המשפחה. הזמנו את כל המשפוחה לארוחת ערב אצלנו בתאריך עצמו וכלת השמחה הגדילה לעשות וביקשה שנחלק עוגיות לכל האורחים לפני שהם הולכים הביתה. וואלה! כמה מתוקה, ככה איתגרה. הייתי צריכה להתפנות בכל הלו"ז העמוס גם ככה, ההכנות והבישולים, יום הכייף לקראת היומולדת ושות׳ – כדי לאפות לה עוגיות… ועם רעיון כל כך מתוק, מקסים ומתחשב, אי אפשר היה להשיב את פניה ריקם. אבל הלו״ז הצפוף… מתי בדיוק דוחפים עוד משימה!?! או אז, באה המושיעה! לורי הציעה לאפות את העוגיות . ואיך שאמרה עוגיות, נזכרתי בעוגיות ההן, הטובות, עם המייפל. אז ערכנו בהן כמה שינויים קלים, שיפורים ושדרוגים והנה הן לפניכן:

חומרים לכ-30  עוגיות קטנות: 100 גר׳ חמאה 1/3 כוס סוכר חום דמררה 1/4 כוס סירופ מייפל 1 + 2/3 כוסות קמח תופח 50 גר׳ פקאן קצוץ גס חופן שוקולד צ׳יפס לבן

מחממים תנור ל-150 מעלות. ממיסים את החמאה עד שהיא רכה ונוחה לעבודה. מוסיפים את הסוכר החום ואת המייפל ומערבבים בקערה גדולה. מוסיפים קמח תופח ומערבבים עד שנוצרת עיסה אחידה. במידה והעיסה קצת יבשה אפשר להוסיף 1-2 כפות מים ואם היא רטובה מדיי אפשר להוסיף מעט קמח עד לקבלת בצק רך ונוח. יוצרים מהבצק ״נחש״ ומחלקים בעזרת סכין לחלקים שווים, לפי כמות העוגיות הרצויה לנו. מכדררים לכדור כל חלק ומשטחים קלות (אבל שלא יהיה דק מדיי). מניחים את העוגיות על תבנית עם נייר אפייה במרווחים של כ-2 ס״מ זו מזו. בכל עוגייה נועצים כמה שברי פקאן וכמה פצפוצי שוקולד לבנים. אופים בתנור שחומם ל-150 מעלות, כ-10–12 דקות. נזהרים שלא לייבש את העוגיות ולא להשחים מדיי. כשהן מעט זהובות מוציאים מהתנור ונותנים להן להתקרר לחלוטין. שומרים בכלי אחסון אטום או זוללים בהנאה.

נלי הכינה פתקים עם שמות כל בני המשפחה, פתק לכל אחד (הילדה עוד לא בכיתה א׳, כך שהמאמץ והכוונה היו ראויים לשבח!!!), לורי ארזה את העוגיות בצלופן וקשרה בסרט ובסיום יום ההולדת, רגע לפני שכולם הלכו, נלי חילקה לכל אחד פתק עם שמו ואת העוגיות הארוזות, ואמרה לכל אחד: ״תודה שבאת לחגיגה שלי״. ת׳כלס, התרגשתי.

ולא רק משיתוף הפעולה בין האחיות, מהיוזמה ומהעזרה המבורכת של לורי, אבל גם מהעובדה שהנחלתי מורשת. ילדתי בת ה-6 הבינה והפנימה את מהות ה- giveaways ובעיניי זה מהמם. על דברים מהסוג הזה כנראה נאמר: נחת!