המירוץ לחופה

הספר הזה משך אותי ראשית כל בשל כריכתו היפה בפשטותה. אהבתי את הצבעים ואת הצילום וכשקראתי את התקציר מאחור, זה היה נשמע לי כמו סיפור קליל וכייפי, והצטייר בעיניי רוחי כמו ספר חופשה מושלם, בעיקר כשנמצאים עם ילדים ואין הרבה זמן לקרוא ברצף או להתרכז לאורך זמן באיזו עלילה סבוכה.

אבל עם יד על הלב, אני לא מצליחה להתרכז בספר כבר די הרבה זמן. מכל מיני סיבות, הראש שלי לא פנוי ואני מוצאת את עצמי עם מוטיבציה לא בשמיים לקרוא. ואם כבר ספר בידיי, ההתקדמות איטית והריכוז – איך לומר? חצי כוח.

בדיוק מהסיבה הזו, התחלתי לקרוא את ״לחוץ חתונה״ עוד בארץ, הרבה לפני נסיעתנו לחו”ל, מתוך מחשבה ש״אכנס לספר״ ולעלילה כאן ואזרום עם זה יותר בחופשיות בחו״ל. אממה!? זה לא הלך כמצופה. הקריאה הזדחלה, בכל פעם קראתי שתי פסקאות ולמען האמת, כבר בכמה עמודים הראשונים חטפתי עצבים. כן, כן. עצבים! היה נדמה לי שאני יודעת איך הסיפור עומד להסתיים וזה הרגיז אותי. הייתי בטוחה שאני רואה לאן זה הולך והתעצבנתי שאני בכלל טורחת להמשיך. אז כבר בשלב זה ראוי לומר שטעיתי. כן! טעות, טועים, טעינו… מודה שהייתי סתם חמומת מוח ושלא חזיתי נכונה את סוף הסיפור, וטוב שכך!! ובכל זאת… למרות כל האמור לעיל, דבקתי בקריאה, שהייתה שנונה, קלילה ולא מייגעת. וברגע שהקריאה תפסה תאוצה והפסקתי להתרגז – זה כבר היה לגמרי ספר כייפי לצלול לתוכו.

על מה? ובכן, אדם לפיד, שממש בקרוב ימלאו לו 30, הוא רווק עם נפש רומנטית, שמשתוקק להתחתן כבר. אחרי שכמעט הציע נישואין לזוגתו בהצעה שכשלה לחלוטין, חברתו הטובה והעיתונאית מציעה לעשות עליו כתבה ולמצוא לו בת זוג תוך 30 יום שבסופם – חתונה. הוא חותם על החוזה מבלי לקרוא מילה ממנו וכך הם יוצאים להרפתקה אבסורדית של מציאת כלה לחתונה תוך חודש ימים.

לא אכביר עוד במילים ולא אספר מעבר לכך, מחשש לספויילרים, רק אומר שהספר היה מפתיע ולא צפוי, כאמור – אבסורדי בעלילתו – אך בדיוק מהסיבה הזו היה גם מצחיק ומשעשע. בטיסה חזרה ארצה, סיימתי אותו בחיוך והצטערתי שעד שהצלחתי לייצר רצף והנאה בקריאה – הופ, התענוג נגמר לו.

״לחוץ חתונה״ הוא בהחלט ספר מהנה לנסיעה או לחופשה, לקריאה של ספר קליל זורם ולא עמוק מדיי, מהסוג שיעלה חיוך על פניכם. ולפעמים, ממש לא צריך יותר מזה!