האיכר הפשטות

אתם כבר מכירים את בילויי השישי המועדפים עליי, נכון? אבל לפעמים כדאי גם לשבור שגרה, לצאת מאזורי הנוחות ולשנות אווירה לטובת משהו אחר ובמקרה הזה, לטובת משהו פשוט ומקסים במיוחד.

יש לי מן ״חוק״ פרטי כזה, שבימי שישי לא מתרחקים מאזור הילדים. גם ככה עד שמפזרים אותם, תיכף כבר צריך לאסוף אותם חזרה. מספיק פקק אחד, קטן ובלתי מתוכנן בדרך – כדי להוריד לי שנים מהחיים. אבל כשקבעתי עם שירי שאבוא לבקר אותה במושב, ידעתי שהתנאי לכך הוא שאצטרך לשחרר. לנסוע, להתרחק ולהאציל סמכויות בבית. ופעם ראשונה שהשארתי לו הכל! את שלושתם. מקטנה ועד גדולה! כולם עליו. ולקחתי את עצמי, וגם את אמא שלי ונסענו דרומה, אל שירי. והרגשתי כאילו אני נוסעת לחו״ל! 🙂

חצי שעה נסיעה בבוקר שישי הביאה אותנו אל ביתה המחבק של שירי, בכפר מרדכי. כבר בכניסה ליישובי גדרות (מקבץ של כ-7 מושבים צמודים השייכים למ.א. גדרות, ביניהם עשרת, כפר מרדכי, משגב דב, מישר, שדמה, כפר אביב וגן הדרום) מרגישים איזו שלווה. נינוחות. ירוק בעיניים מכל עבר. מטעים. מרחבים חקלאיים מרשימים. ואיזו אווירה פסטורלית שעוטפת אותך….

שירי המתינה לנו עם שולחן בוקר ערוך להפליא ומוכן להתנפלות: תה חם בקומקום, פוקאצ׳ה טרייה וטעימה מבית הקפה החדש שנפתח, מאפים מלוחים, עוגת שמרים, ועוד עוגה ״קיפודית״ שנראתה מהמם! הנרקיסים על השולחן נתנו לנו להרגיש לגמרי בכפר וכל התקרובת הוגשה בכלים יפים, שעל חלקם אמונה שכנתה הקרמיקאית של שירי. כי ככה זה במושב! ממול גרה מעצבת בגדי הילדים, בצד אחד גרה הקרמיקאית ובצד אחר גרים שכנים שהם גם חברים טובים.

ישבנו לפטפט ולקשקש, מה שהיה יכול למלא את כל הבוקר בלי שנשים לב. אבל באנו גם כדי לראות ולהתרשם ולספוג אווירה, כך שנאלצנו להקים את עצמנו ולנסוע יחד אל שוק האיכרים המקומי, הממוקם בתוך משתלה.

אל תטעו! לא מדובר בשוק גדול ודינאמי כמו בעיר הגדולה, מה שמחזיר אותי אחורה, לכמה ימים לפני שבאנו לביקור. שירי התקשרה, מבוהלת קמעה, וביקשה לתאם ציפיות. ״שלא תתאכזבו״, ״זה קטן וצנוע״, ״לא שוק איכרים כמו בתל אביב״ ואני הרגעתי ואמרתי שיהיה בסדר, ושאנחנו איתה – כך שכבר לא יכולה להיות לנו אכזבה! אבל השיחה הזו הייתה לגמרי במקומה, ואולי באמת צריך לומר ולתאם ציפיות: זה קטן, וצנוע, ומלא קסם בראשוניות שלו, כך שאם אתם מחפשים אקשן, והתמסחרות, ומשהו גדול ומשומן – זה לא המקום בשבילכם.

אולי היא ידועה לי בעיקר משום שזכיתי לא פעם לקבל משירי מתנות משם… עד סוף דצמבר תפקדה החנות כחנות בגדים, אקססוריז וכלי בית מטריפים (מבית היוצר של green gate – כלים משובחים אך יקרים להחריד!).

למרבה הצער, החנות עומדת להיסגר, להשתפץ ולהחליף בעלים החל מינואר, בתקווה שתשמור על צביונה המיוחד ועל יופיה.

באותו שישי הסתובבנו להנאתנו בחנות, נהנינו ממכירות חיסול שוות ואפילו רכשנו:

ו״על הדרך״ גם קיבלנו רעיון מקסים למתנה: צלחת הגשה ועליה פירות הדר הישר מן הכפר… עם אריזת הצלופן המרשרשת – יצא לא פחות ממושלם ויכולנו רק לקנא במקבלת המתנה העלומה…

בכל פעם שנכנסנו לאוטו, אל התחנה הבאה, קיבלנו הסברים על בית הכנסת, על בית הקולנוע המקומי וראינו את ״האוטובוס הצהוב״ שמגיע לאסוף ולהחזיר את הילדים ל… ו-מ… ביה״ס ולרגע חשבנו שנחתנו ביקום מקביל. מקום שליו, שאין בו פחדים על הילדים, אין חרדות אינסופיות לגבי רחובות העיר ההומים, ויש בו קבלה וטוב. האמנם!?!

עצרנו במרכז מסחרי נוסף בעשרת (ליד ״שופרסל שלי״), בו הוקם לא מזמן בית קפה חדש (שיצליחו, הלוואי!!!). אמא פינקה אותנו בלחם טרי וחלה לשבת. אחר כך, עברנו בחניון שליד והשקפנו על סחורת הפרחים הטריים שהוצעו למכירה (הנרקיסים של שירי היו משם, אבל אנחנו כבר הצטיידנו במלאי רקפות שסיפקו לנו את הסחורה לחודש הקרוב וויתרנו על זר פרחים טרי מהכפר. בפעם הבאה!!!).

חזרנו בסביבות 1:00 הביתה, הישר אל חיבוקם המתוק של הילדים, שחשבו שאמא שלהם החליטה להיעלם (עוד לא קרה שלא אספתי ו/או חיכיתי להם בבית בשישי בצהריים). שבנו עם חוויות, ועם שלל, ועם טעם של עוד בפה.

ואיזה מזל שהייתה לנו מדריכה מדהימה כל כך כמו שירי, מורת נבוכים לנשות העיר שבאו אל הכפר… תודה רבה, אהובה, וכבר מחכות לפעם הבאה!