דברים שרואים משם, לא רואים מכאן

אני עובדת שעות על ציור. לפעמים על אותו קטע או אובייקט. מוסיפה צבע, מערבבת צבעים, מנסה טכניקות שונות, זונחת את המכחול ומורחת עם האצבע ובסוף אומרת למורה שאני לא מרוצה ממה שיוצא, משהו לא מסתדר.

ברוב המקרים, היא פשוט מבקשת שאקום מהכיסא ואקח צעד אחד לאחור. רק צעד אחד. במרבית הפעמים, זה מספיק.

בהתחלה הייתי שואלת למה. אחר כך, כבר הבנתי את הפטנט. פרספקטיבה.

לפעמים, צריך לצאת מהסיטואציה, לקחת מרחק, להסתכל עליה מזווית חדשה. לפעמים רק צעד אחד לאחור יספיק כדי לראות דברים אחרת. להסתכל על אותה סיטואציה מפרספקטיבה אחרת, עושה את כל ההבדל.

אנחנו לפעמים רבים עם הילדים, עומדים על שלנו בעיקשות בגלל פרדיגמות שיושבות אצלנו בראש ואנחנו שבויים בהן. יש פעמים שאנחנו תקועים על עניינים בעבודה, שרק מעכבים ומרגיזים אותנו ולא מאפשרים להתקדם. ויש עוד מיליון דוגמאות בכל מיני נושאים שאפשר להעלות כדוגמאות על נקודת מבט תוקעת, בלתי מקדמת, שלא מאפשרת לראות דברים אחרת…

ההחלטה לראות את הדברים מזווית הסתכלות חדשה, תאפשר ראייה רחבה יותר על העולם, בעומק שונה, וסביר שתביא לתובנות חדשות (אולי ״סיפור חדש״ שנספר לעצמנו!?). עם קצת יצירתיות, תושיה ורצון טוב, נוכל לקבל לפתרונות חדשים. רק צריך להתרחק מעט מהמצב, להביט בו מטווח אחר, ולבחור במה אנחנו מתמקדים. חשיבה יצירתית, אולי מחוץ לקופסה, יכולה לעזור “לחשוב אחרת מקודם” כי אחרי הכל, דברים שרואים משם לא רואים מכאן…

דווקא בפתחה של עונת האביב, כשחג הפסח מתדפק על דלתנו, והמשפחתיות עומדת להיכנס להילוך גבוה (הילדים בחופשה מתמשכת, יותר מפגשים משפחתיים שלא תמיד באים לכולם טוב, היציאה מהשגרה מגבירה את העוצמות שקל להשקיט ביום-יום וכו׳) חשוב לי להזכיר לכולנו את זה. כי בסופו של עניין, הכל זמני, וחולף, והזמן עובר – בין אם נרצה ובין אם לאו. ואם נזכור לעצור רגע, ולקחת צעד אחד לאחור כדי להביט, ולקחת דברים בפרספקטיבה הנכונה, ולהבין שהיא זו שתשפיע על המחשבות שלנו, על ההחלטות, על התגובות והן על המעשים שלנו בסופו של דבר, נראה לי שיהיה יותר פשוט וקל לקבל. וככל שמקבלים (את הסיטואציה), מקבלים… 😄 הבנתם!?!

אז תנסו את זה בבית. ושיהיה לכולנו חג אביב שמח, משפחתי במינון המדויק, וחופשה טובה ומיטיבה (פוסט נוסף לפני החג – בשבוע הבא!).