ביי ביי 2016

כידוע, אני אוהבת סיכומים. אוהבת לעשות פאוזה, להביט לאחור, לקבל פרספקטיבה, להתגאות במה שהיה ולראות התפתחות ושינוי. זה עושה לי נעים בלב… נכון שאני נוהגת לעשות סיכומים בראש השנה – אז, אני בעיקר כותבת תודות על השנה שהייתה ומבקשת משאלות ובקשות לשנה הקרובה. אבל גם השנה האזרחית היא הזדמנות מצוינת לסכם ולכבודה אני אוהבת לפתוח את האינסטגרם שלי, שהוא מעיין ״ספר זכרונות״ עבורי בריבועים קטנים, ולגולל אחורה, להביט בחוויות, בציוני דרך משמעותיים ובפרצופים המתוקים ולעשות סיכום של רגעי השיא מהשנה שחלפה.

אז הנה אני פורשת לפניכם את הרגעים הגדולים שלי לשנת 2016:

1) את הבלוג ״דלתות״ התחלתי לכתוב ביולי 2015, אבל רק בחצי שנה האחרונה הרגשתי שמשהו זז. הוא נעשה חשוף יותר, אמיץ יותר, קצת יותר מוכר, מרגש יותר עבורי וזימן מפגשים מעוררי השראה וחוויות מלבבות. אני אסירת תודה על האנשים שפגשתי, על המקומות הקסומים אליהם נחשפתי, על הטיולים החווייתיים (או בעיקר על חוויות הקטיף למיניהן :-)) עם משפחתי ועל חברויות יקרות מפז. מבקשת לי לשנה האזרחית הקרובה להתמיד. להמשיך, להיות דבקה במטרה. רוצה עוד מפגשים נוספים שכאלה, השראה רבה וחשיפה גדולה יותר (וכל אחד מכם יכול לתרום בכך 🙂 תודה מראש ♥).

2) כאמור, לא מעט טיולים וקטיפים משפחתיים עשינו בשנה הזו, אבל הטיול הזה זכור לי לטובה באופן מיוחד. הרי ירושלים, רקפות, כלניות אדומות, מזג האוויר האופטימלי והאנרגיה הטובה שהייתה באותה שבת. מאחלת לנו עוד הרבה כאלה רגעים קסומים ומרחיבי נפש…

3) מאז שנלי נולדה ולמעשה מאז התחלנו לבנות את ביתנו (שני התהליכים קרו פחות או יותר במקביל), תומר ואני צמצמנו את תכיפות הנסיעות המשותפות שלנו. לפני כן, בחיים הקודמים שלנו, היינו משאירים בכל שלושה-ארבעה חודשים שני ילדים חמודים לאמא שלי, ו״בורחים״ לחופשונת קצרה אך ממלאת מצברים איפשהו בארץ (לא יכולה לשאת את המחשבה שטיסה ואוקיינוס מפרידים ביני ובין ילדיי… שריטה!). אבל להשאיר לאמא שלי שלושה ילדים, נהדרים ככל שיהיו, זה כבר הרבה יותר מורכב, ולכן פירגנו לעצמנו לילה אחד במרץ שעבר, לרגל יום הולדתי במלון “אלמא” בזכרון יעקב. היה ממש קצר, וגם השארנו את נלי בבית עם חום, אך בידיים מטפלות ואוהבות, אבל נהניתי מכל רגע של ביחד, של שחרור ממטלות וחוסר-מעש. פשוט רבצנו, אכלנו טוב, קראתי כמה דפים רצופים בספר (!!!), נשמנו אוויר הרים ושאפנו אל קרבנו את הנוף המהמם. היה כייף ומחכה כבר לחופשונת הקצרה הבאה שלנו, בשאיפה שמתישהו בקרוב…

4) אמא חוגגת 60. מה לה ולמספר הזה, לא ברור, אבל תעודת הזהות שלה לא משקרת ולכן היינו חייבים להיות ממושמעים ולציין את המאורע העגול והמשמח. התארגנו כל השבט – ההורים, האחים והנכדים – ונסענו לצפון ללילה, ליומיים חווייתיים ורווי פעילויות וזיכרונות שיחקקו לעד. היה משובח! והלוואי שנשחזר את ההצלחה ממש עוד מעט, למרות שלאף אחד אין יומולדת עגול השנה…

5) ואם בחגיגות עסקינן, סבתא שולה חגגה 90. תשעים, רבותיי!!! זה לא הולך ברגל! שולה היא לא רק הסבתא שלי, אלא הסבתא-רבתא של ילדיי, שקוראים לה ״סבתא״ בלי לחשוב פעמיים וטוענים שיש להם שלוש סבתות בחייהם… אז עם עוגה, ונרות, וזר על הראש הלכנו אליה לביקור קצר וחגגנו לה באינטימיות ובהתרגשות גדולה (שהמשיכו אחר כך לחגיגה גדולה ושמחה בבית הוריי). מאחלים לה עוד הרבה שנים טובות של בריאות ונחת.

6) אמילי היא בת דודתם של ילדיי. בתה של שלי אחותי וחגי גיסי. והיא התוספת המופלאה שהגיעה אל משפחתנו בשנה האחרונה. ילדיי, ונלי באופן מיוחד, אוהבים אותה בצורה בלתי רגילה! היא אהובה ומתוקה ומשתפת פעולה ופשוט נטמעה ביניהם כאילו הייתה שם מאז ומתמיד. וזה מקסים ומרגש לראות בכל פעם מחדש את הקבלה הטוטאלית, האינטראקציה וטוב הלב של הילדים אליה.

7) במאי האחרון זכיתי לקידום משמעותי בעבודה שלי. כן, למי שתהה ושאל, הבלוג אינו מהווה (עדיין) מקור פרנסה עבורי וה- day job שלי הוא בכלל בתחום הפילנתרופיה. קיבלתי תפקיד משמעותי, עם הרבה עניין וכבוד, מה שהיווה עבורי הבעת אמון רצינית מצד מעסיקיי ומסב לי סיפוק רב. אני אסירת תודה על ההזדמנות הזו ועל המפגש עם האנשים המיוחדים שאיתם אני עובדת ובאה במגע.

9) בהמשך לסעיף 2 לעיל, נפלה בחלקנו ההזדמנות המדהימה לצאת לחופשונת קיץ מקסימה עם הילדים. היינו בכרתים (נכון, ממש לא המצאנו את הגלגל), אבל היה כייף, מלכד, משפחתי, אינטימי, ושינוי אווירה מרענן. לא צריך הרבה יותר מזה! כן יירבו!

10) הגענו לישורת האחרונה. הבית החדש שלנו לקראת סיום ואנחנו נרגשים ביותר ואסירי תודה על האפשרות המבורכת הזו, על הגשמת החלום, ועל היופי הנרקם לנגד עינינו ונהיה ממשי ואמיתי. מאחלת לנו ליהנות ממעוננו החדש ולהפיק ממנו את המירב. ובהזדמנות זו מודה לתומריקו שלי ולהוריי המדהימים על ההשקעה האינסופית, הנתינה והמחויבות לחלום המשפחתי שלנו. זה לגמרי לא מובן מאליו!

זהו. אלה היו עשרת הרגעים שלי לשנת 2016, שהייתה מצוינת ומבורכת והלוואי עוד אחת כמוה… מזמינה אתכם לסכם גם את השנה שלכם. בעיניי זה מנציח, מצמיח, ומעורר סיפוק עצמי. נסו ותיווכחו בעצמכם.

ולכולנו, מאחלת שנה אזרחית מעולה. ברוכה הבאה 2017 !